Utilisateur:Dovi/Halakhot Deôt - Pereq I
Texte original[modifier]
א דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם, וזו משונה מזו ורחוקה ממנה ביותר: יש אדם שהוא בעל חמה, כועס תמיד; ויש אדם שדעתו מיושבת עליו, ואינו כועס כלל--ואם כעס, יכעוס כעס מעט בכמה שנים. ויש אדם שהוא גבה לב ביותר, ויש שהוא שפל רוח עד מאוד. ויש שהוא בעל תאווה, לא תשבע נפשו מהלוך בתאוותה; ויש שהוא טהור גוף ביותר, לא יתאווה אפילו לדברים מעוטים שהגוף צריך להם.ה
ב ויש בעל נפש רחבה, שלא תשבע נפשו מכל ממון העולם, כעניין שנאמר "אוהב כסף לא ישבע כסף" (קוהלת ה,ט); ויש מקצר, שדייו אפילו דבר מועט שלא יספק לו, ולא ירדוף להשיג כל צורכו.ה
ג ויש שהוא מסגף עצמו ברעב וקובץ על ידו, ואינו אוכל פרוטה משלו אלא בצער גדול; ויש שהוא מאבד כל ממונו בידו, לדעתו. ועל דרכים אלו--שאר כל הדעות, כגון מהולל ואונן, וכיליי ושוע, ואכזרי ורחמן, ורך לבב ואמיץ לב, וכל כיוצא בהן.ה
ד [ב] ויש בין כל דעה ודעה הרחוקה ממנה בקצה האחר, דעות בינונייות זו רחוקה מזו. וכל הדעות--יש מהן דעות שהן לאדם מתחילת ברייתו, לפי טבע גופו; ויש מהן דעות שטבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותם, במהרה יתר משאר הדעות; ויש מהן שאינן לאדם מתחילת ברייתו, אלא למד אותן מאחרים או שנפנה להן מעצמו, לפי מחשבה שעלתה בליבו או ששמע שזו הדעה טובה לו ובה ראוי לילך, והנהיג עצמו בה עד שנקבעה.ה
ה [ג] שני קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה, אינן דרך טובה; ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן, ולא ללמדן לעצמו. ואם מצא טבעו נוטה לאחת מהן, או מוכן לאחת מהן, או שכבר למד אחת מהן, ונהג בה--יחזיר עצמו למוטב וילך בדרך הטובים, והיא דרך הישרה.ה
ו [ד] הדרך הישרה--היא מידה בינונית שבכל דעה ודעה, מכל דעות שיש לאדם; והיא הדעה שהיא רחוקה משני הקצוות ריחוק שווה, ואינה קרובה לא לזו ולא לזו. ולפיכך ציוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד, ומשער אותן ומכוון אותן בדרך האמצעית, כדי שיהא שלם.ה
ז כיצד--לא יהיה בעל חמה נוח לכעוס, ולא כמת שאינו מרגיש; אלא בינוני: לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו, כדי שלא ייעשה כיוצא בו פעם אחרת.ה
ח וכן לא יתאווה אלא לדברים שהגוף צריך להם ואי אפשר לחיות בזולתן, כעניין שנאמר "צדיק--אוכל, לשובע נפשו" (משלי יג,כה). וכן לא יהא עמל בעסקו אלא להשיג דבר שצריך לו לחיי שעה, כעניין שנאמר "טוב מעט, לצדיק" (תהילים לז,טז). ולא יקבוץ ידו ביותר, ולא יפזר כל ממונו, אלא נותן צדקה כפי מיסת ידו, ומלווה כראוי למי שצריך. ולא יהא מהולל ושוחק, ולא עצב ואונן, אלא שמח כל ימיו בנחת, בסבר פנים יפות. וכן שאר דעותיו. ודרך זו, היא דרך החכמים.ה
ט כל אדם שדעותיו כולן דעות בינונייות ממוצעות, נקרא חכם; [ה] ומי שהוא מדקדק על עצמו ביותר ויתרחק מדעה בינונית מעט לצד זה או לצד זה, נקרא חסיד.ה
י כיצד: מי שיתרחק מגובה הלב עד הקצה האחרון, ויהיה שפל רוח ביותר--נקרא חסיד; וזו היא מידת חסידות. ואם נתרחק עד האמצע בלבד, ויהיה עניו--נקרא חכם; וזו היא מידת חכמה. ועל דרך זו, שאר כל הדעות. וחסידים הראשונים היו מטין דעות שלהן מדרך האמצעית כנגד שתי הקצוות: יש דעה שמטין אותה כנגד הקצה האחרון, ויש דעה שמטין אותה כנגד הקצה הראשון; וזה הוא לפנים משורת הדין.ה
יא ומצווין אנו ללכת בדרכים אלו הבינוניים, והם הדרכים הטובים והישרים, שנאמר "והלכת, בדרכיו" (דברים כח,ט). [ו] כך לימדו בפירוש מצוה זו: מה הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון; מה הוא נקרא רחום, אף אתה היה רחום; מה הוא נקרא קדוש, אף אתה היה קדוש. ועל דרך זו קראו הנביאים לאל בכל אותן הכינויין, ארך אפיים ורב חסד צדיק וישר תמים גיבור וחזק וכיוצא בהן--להודיע שאלו דרכים טובים וישרים הם, וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהידמות כפי כוחו.ה
יב [ז] וכיצד ירגיל אדם עצמו בדעות אלו עד שייקבעו בו--יעשה וישנה וישלש במעשים שעושה על פי הדעות האמצעייות, ויחזור בהן תמיד, עד שיהיו מעשיהן קלים עליו ולא יהיה בהם טורח, וייקבעו הדעות בנפשו.ה
יג ולפי שהשמות האלו שנקרא בהן היוצר, הן הדרך הבינונית שאנו חייבין ללכת בה, נקראת דרך זו, דרך ה'. והיא שלימדה אברהם אבינו לבניו, שנאמר "כי ידעתיו, למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה', לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח,יט).ה
יד וההולך בדרך זו, מביא טובה וברכה לעצמו, שנאמר "למען, הביא ה' על אברהם, את אשר דיבר, עליו" (שם).ה
Traduction française[modifier]
1. Il existe de nombreux tempéraments pour chaque fils de l'homme, certains sont étranges pour certains et il y en a de différents de la majorité des autres: il y a des hommes coléreux qui sont toujours en colère; il y a des hommes dont l'esprit est posé et qui ne sont jamais en colère – et s'il se mettent en colère, il se mettent en colère peu et peu souvent. Il y a des hommes excessivement hautains, et il y en a de très humbles. Il y en a d'envieux dont l'esprit n'est jamais rassasié et qui se comportent de façon envieuse; et il y en a qui ont le corps très pur, qui ne désire même pas les choses simples que le corps nécessite.
2. Il y en a qui ont un désir immense, dont l'esprit ne se rassasierait pas de tout l'argent du monde, et dont il est dit "Celui qui aime l'argent n'est pas rassasié d'argent" (Qohelet 5:9); il y en a [qui ont] un petit [désir], qui se contentent même d'une petite chose insuffisante, et qui ne cherchent pas à combler leur besoins.
3. Il y en a qui se mortifient par la faim et amassent à la main, et qui ne mangent pas leur Peruta sauf par grande souffrance; et il y en a qui perdent tout leur argent sans réfléchir. Et outre ces manières [d'être] il y a tous les autres tempéraments, comme par exemple les pieux et le licencieux, les avares et les mendiants, les cruels et les charitables, les couards et les courageux, et ainsi de suite.
4. [2] Et entre tous les différents tempéraments extrêmes, il y a des tempéraments intermédiaires différents. Et parmi tous les tempéraments, il y en a que l'homme possède depuis le début de sa création, selon la nature de son corps; et il y en a qui proviennent de la nature de l'homme et qu'il acquiert, plus rapidement que les autres tempéraments; et il y en a que l'homme ne possède pas au début de sa création, mais qu'il apprend d'autrui ou qui apparaissent spontanément, selon les pensées qui naissent en son cœur, ou que l'on entend être un bon tempérament pour soi et qu'il est approprié de suivre, et que l'on décide soi-même de suivre.
5. [3] De ces deux extrêmes à tous ces différents tempéraments, il n'y a pas de bonne voie; et il n'est pas bon pour l'homme de marcher dans ces voies ou qu'on les lui apprenne. Et si l'on trouve que sa nature penche vers l'une d'elles, ou est entraînée par l'une d'elles, ou bien que l'on a déjà appris l'une d'elle et que l'on en a pris l'habitude – on [doit] retourner vers le bien et marcher dans les bonnes voies, c'est la voie juste.
6. [4] La voie juste est la mesure intermédiaire entre chaque tempérament [extrême] parmi tous les tempéraments de l'homme; c'est le tempérament qui est à égale distance des deux extrêmes, et il n'est plus près ni de l'un ni de l'autre. Et c'est pourquoi les Premiers Sages ordonnèrent que ce soit toujours le tempérament que l'homme devrait suivre, se baser dessus et se diriger selon la voie médiane, afin qu'il soit parfait.
7. Comment cela? Ne pas être coléreux, aisé à la colère, et ne pas être comme un mort qui n'a pas de senstiments; mais être entre les deux: ne se mettre e ncolère que pour des choses graves où il est approprié de se mettre en colère, afin que l'on n'agisse pas de la même façon une autre fois.
8. Et ainsi, on n'éprouvera pas de désirs autres que pour les choses du corps qui lui sont nécessaires et sans lesquelles il est impossible de vivre, comme il est dit "Le Juste mange et rassasie son âme" (Mishlei 13:25). De même, on ne travaillera à ses affaires que pour obtenir les choses nécessaires à la vie présente, comme il est dit "Mieux vaut un peu pour le Juste" (Tehilim 37:16). Et l'on ne sera pas trop avare, ni [trop] dépensier, mais on donnera la Tsedaqa et on épargnera comme approprié selon les besoins. On ne sera pas [excessivement] élogieux et joyeux, ni triste et plaintif, mais on sera heureux pour tous ses jours avec satisfaction, avec une expression agréable sur le visage. Et ainsi de suite pour les autres tempéraments. Et cette voie est la Voie des Sages.
9. Tout homme dont tous les tempéraments sont des tempéraments intermédiaires, est appelé H'akham. [5] Et celui qui est trop strict avec lui-même et s'écarte légèrement du tempérament médian d'un côté ou de l'autre, est appelé H'asid.
10. Pourquoi cela? Celui qui s'éloigne de l'orgueil jusqu'à l'autre extrémité, et devient très humble – est appelé H'asid; car c'est de la piété. Et s'il s'éloigne seulement jusqu'au point intermédiaire, et devient humble – il est appelé H'akham; car c'est de la sagesse. Et de cette façon, il en est de même pour tous les autres tempéraments. Les premiers H'asidim contenaient leurs tempéraments au milieu des deux extrémités: il y avait des tempéraments qu'ils contenaient d'un côté, et il y avait des tempéraments qu'ils contenaient de l'autre côté; et ceci est en dessous des voies de la religion.
11. Nous avons commandé de marcher selon ces voies médianes, car ce sont les voies bonnes et justes, comme il est dit "Tu marcheras dans Ses Voies" (Devarim 28:9). [6] Ainsi s'explique clairement cette Mitswa: comme Il est appelé Clément, de même tu seras clément; comme Il est appelé Compatissant, de même tu seras compatissant; comme Il est appelé Saint, de même tu seras saint. Et de cette façon les Prophètes appelèrent D.ieu par les noms de "Indulgent", "Très Bon", "Juste et Droit", "Innocent", "Puissant et Fort", etc. – afin de faire savoir que ce sont des voies bonnes et justes, et que l'homme doit s'y habituer et s'y conformer autant que possible.
12. [7] Et comment l'homme s'habitue-t-il à ces tempéraments jusqu'à s'y conformer? En agissant et en changeant les actes qu'il fait selon les tempéraments médians, et toujours en y retournant, jusqu'à ce que ses actes lui soient faciles et sans effort, et que se fixent [ces] tempéraments dans son âme.
13. Et [ce qui est décrit] avec ces Noms par lesquels Le Créateur est appelé, sont les Voies intermédiaires que nous devons suivre, ces Voies qui sont appelées Voies de L'Eternel. Et c'est ce qu'enseigna Avraham notre Père à ses fils, comme il est dit "Car je l'ai fait connaître afin qu'il ordonne à ses fils et à sa maison après lui, de garder La Voie de L'Eternel en faisant la justice et le droit" (Bereshit 18:19).