Utilisateur:Dovi/Halakhot Yesodei Hattora - Pereq VII
Texte original[modifier]
א מיסודי הדת, לידע שהאל מנבא את בני האדם; ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גיבור במידותיו, ולא יהיה יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד, בעל דעה רחבה נכונה עד מאוד.ה
ב אדם שהוא ממולא בכל המידות האלו, שלם בגופו, כשייכנס לפרדס ויימשך באותן העניינות הגדולים הרחוקים, ותהיה לו דעת נכונה להבין ולהשיג, והוא מתקדש והולך פורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן, והולך מזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטילים, ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו, אלא דעתו תמיד פנויה למעלה, קשורה תחת הכיסא, להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות, ומסתכל בחכמתו של הקדוש ברוך הוא כולה מצורה ראשונה עד טבור הארץ, ויודע מהם גודלו--מיד רוח הקודש שורה עליו.ה
ג ובעת שתנוח עליו הרוח--תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים אישים, וייהפך לאיש אחר, ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה, אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים: כמו שנאמר בשאול, "והתנבית עימם; ונהפכת, לאיש אחר" (שמואל א י,ו).ה
ד [ב] הנביאים, מעלות מעלות הן: כמו שיש בחכמה חכם גדול מחברו, כך בנבואה נביא גדול מנביא. וכולן אין רואין מראה הנבואה אלא בחלום בחזיון הלילה, או ביום אחר שתיפול עליהן תרדמה: כמו שנאמר "במראה אליו אתוודע, בחלום אדבר בו" (במדבר יב,ו).ה
ה וכולן, כשמתנבאין, אבריהן מזדעזעין וכוח הגוף כושל, ועשתונותיהם מיטרפות ותישאר הדעה פנויה להבין מה שתראה: כמו שנאמר באברהם, "והנה אימה חשיכה גדולה, נופלת עליו" (בראשית טו,יב); וכמו שנאמר בדנייאל, "והודי, נהפך עליי למשחית, ולא עצרתי, כוח" (דנייאל י,ח).ה
ו [ג] הדברים שמודיעין לנביא במראה הנבואה--דרך משל מודיעין לו, ומיד ייחקק בליבו פתרון המשל במראה הנבואה, ויידע מה הוא: כמו הסולם שראה יעקוב אבינו, ומלאכים עולים ויורדים בו, והוא היה משל למלכייות, ושיעבודן; וכמו החיות שראה יחזקאל, והסיר הנפוח ומקל שקד שראה ירמיה, והמגילה שראה יחזקאל, והאיפה שראה זכריה.ה
ז וכן שאר הנביאים, יש מהן אומרין המשל ופתרונו כמו אלו; ויש מהן אומרין הפתרון בלבד. ופעמים אומרין המשל בלבד בלא פתרון, כמקצת דברי יחזקאל וזכריה. וכולם, במשל ודרך חידה הם מתנבאים.ה
ח [ד] כל הנביאים--אין מתנבאין בכל עת שירצו, אלא מכוונין דעתן ויושבין שמחים וטובי לב ומתבודדין: שאין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות, אלא מתוך שמחה. לפיכך בני הנביאים, לפניהם נבל ותוף וחליל וכינור, והם מבקשים הנבואה; וזה הוא שנאמר "והמה מתנבאים" (שמואל א י,ה)--כלומר מהלכין בדרך הנבואה עד שיינבאו, כמו שאתה אומר פלוני מתגדל.ה
ט [ה] אלו שהם מבקשים להתנבא, הם הנקראים בני הנביאים. ואף על פי שמכוונין דעתן, אפשר שתשרה שכינה עליהן, ואפשר שלא תשרה.ה
י [ו] כל הדברים שאמרנו, הן דרך הנבואה לכל הנביאים הראשונים והאחרונים--חוץ ממשה, רבנו ורבן של כל הנביאים. ומה הפרש יש בין נבואת משה לשאר כל הנביאים--שכל הנביאים, בחלום או במראה; ומשה רבנו--הוא ער ועומד, שנאמר "ובבוא משה אל אוהל מועד, לדבר איתו, וישמע את הקול" (במדבר ז,פט).ה
יא כל הנביאים, על ידי מלאך; לפיכך רואין מה שהן רואין במשל וחידה. ומשה רבנו, לא על ידי מלאך, שנאמר "פה אל פה אדבר בו" (במדבר יב,ח), ונאמר "ודיבר ה' אל משה פנים אל פנים" (שמות לג,יא), ונאמר "ותמונת ה', יביט" (במדבר יב,ח): כלומר שאין שם משל, אלא רואה הדבר על בורייו בלא חידה בלא משל; הוא שהתורה מעידה עליו, "ומראה ולא בחידות" (שם), שאינו מתנבא בחידה אלא במראה, שרואה הדבר על בורייו.ה
יב כל הנביאים, יראין ונבהלין ומתמוגגים. ומשה רבנו, אינו כן; הוא שהכתוב אומר "כאשר ידבר איש אל ריעהו" (שמות לג,יא): כמו שאין אדם נבהל לשמוע דברי חברו, כך היה כוח בדעתו של משה רבנו להבין דברי הנבואה; והוא עומד על עומדו שלם.ה
יג כל הנביאים, אין מתנבאים בכל עת שירצו. ומשה רבנו, אינו כן, אלא כל זמן שיחפוץ, רוח הקודש לובשתו ונבואה שורה עליו; ואינו צריך לכוון דעתו ולהזדמן לה, שהרי הוא מכוון ומזומן ועומד כמלאכי השרת. לפיכך מתנבא בכל עת, שנאמר "עמדו ואשמעה, מה יצווה ה' לכם" (במדבר ט,ח).ה
יד ובזה הבטיחו האל, שנאמר "לך, אמור להם: שובו לכם, לאוהליכם. ואתה, פה עמוד עימדי" (דברים ה,כו-כז). הא למדת שכל הנביאים, כשהנבואה מסתלקת, חוזרין לאוהלם, שהוא צורכי הגוף כולן כשאר העם; לפיכך אינן פורשין מנשותיהן. ומשה רבנו, לא חזר לאוהלו הראשון; לפיכך פירש מן האישה לעולם ומכל הדומה לה, ונקשרה דעתו בצור העולמים, ולא נסתלק ההוד מעליו לעולם וקרן עור פניו, ונתקדש כמלאכים.ה
טו [ז] הנביא, אפשר שתהיה נבואתו לעצמו בלבד, להרחיב ליבו ולהוסיף דעתו, עד שיידע מה שלא היה יודע, מאותן הדברים הגדולים. ואפשר שישולח לעם מעמי הארץ, או לאנשי עיר או ממלכה, לבונן אותם ולהודיעם מה יעשו, או למנוע אותם ממעשים הרעים שבידיהם; וכשמשלחין אותו, נותנין לו אות ומופת כדי שיידעו העם שהאל שילחו באמת.ה
טז ולא כל העושה אות ומופת, מאמינין אותו שהוא נביא: אלא אדם שהיינו יודעין בו מתחילתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו, שנתעלה בהן על כל בני גילו, והיה מהלך בדרכי הנבואה ובקדושתה ופרישותה, ואחר כך בא ועשה אות ומופת ואמר שהאל שילחו--מצוה לשמוע ממנו, שנאמר "אליו, תשמעון" (דברים יח,טו).ה
יז ואפשר שיעשה אות ומופת ואינו נביא, וזה האות יש לו דברים בגו; ואף על פי כן, מצוה לשמוע לו, הואיל ואדם גדול הוא וחכם וראוי לנבואה, מעמידין אותו על חזקתו--שבכך נצטווינו: כמו שנצטווינו לחתוך הדין על פי שניים עדים כשרים, ואף על פי שאפשר שהעידו בשקר, הואיל וכשרים הם אצלנו, מעמידין אותן על כשרותן. ובדברים האלו וכיוצא בהן, נאמר "הנסתרות--לה', אלוהינו; והנגלות לנו ולבנינו" (דברים כט,כח), ונאמר "כי האדם יראה לעיניים, וה' יראה ללבב" (שמואל א טז,ז).ה
Traduction française[modifier]
1. Des fondements de la religion, on apprend que D.ieu fait prophétiser les fils de l'homme; et la prophétie n'atteint que les Sages grands en leur Sagesse, puissants dans leur entendement, qui ne succombent pas à un penchant pour les choses [matèrielles] du monde, mais qui dépassent toujours ce penchant par leur intellect, et qui possèdent un esprit large et infiniment juste.
2. L'homme qui remplit toutes ces conditions, est en pleine santé, comme celui qui commence [à étudier] la philosophie mystique puis est attiré par ces sujets très élevés, et qui possède un entendement juste pour comprendre et accéder [à ces choses], et il se sanctifie en s'éloignant du chemin [que suivent] l'assemblée des peuples qui marchent dans l'obscurité [des choses] temporelles, et se stimule lui-même en enseignant à son âme à ne pas avoir de considération pour l'ensemble des choses futiles et inutiles du temps et ses ruses, et que son intellect soit toujours au dessus de ces choses, juste attachée au dessous du Trône [de D.ieu], pour comprendre les Formes Saintes et Pures, et contempler La Sagesse du Saint Béni Soit-Il dans toute Forme première jusqu'au centre de la terre, et comprendre par elle Sa Grandeur – par l'intermédiaire du Rua'h Haqqodesh qui planne au dessus de lui.
3. Et quand le Souffle se pose sur lui, son âme s'élève au niveau des Anges appelés Ishim, et il devient un autre homme, et il comprend en son entendement qu'il n'est plus comme il était, mais il est élevé au niveau des autres hommes sages: comme il est dit, "Et tu prophétiseras par Lui; et tu seras transformé en un autre homme" (Shemu'el I 10:6).
4. [2] Les Prophètes sont [placés] les uns au dessus des autres [selon différents niveaux de prophétie]: tout comme un Sage [peut] posseder un sagesse plus grande que [celle] de ses amis, de même pour la prophétie d'un Grand Prophète parmi les Prophètes. Et tous ne voient les visions prophétiques qu'en rêves, en visions nocturnes, ou de jour après s'être endormi: comme il est dit "En vision Je Me ferai connaître de lui, en rêve Je lui parlerai" (Bamidbar 12:6).
5. Et tous, lorsqu'ils prophétisent, [ont] leurs membres [qui] tremblent et la force de leur corps s'effondre, leurs pensées sont troublées et leur entendement reste libre pour comprendre ce qu'ils voient: comme il est dit d'Avraham, "Et voici qu'une terreur d'une grande noirceur tomba sur lui" (Bereshit 15:12); et comme il est dit dans Daniyel, "Et mon apparence fut horriblement changée, et je ne possédais plus de force" (Daniyel 10:8).
6. [3] [En ce qui concerne] les choses qui sont révélées au Prophète dans la vision prophétique, ce sont sous forme de paraboles qu'elles lui sont révélées, et immédiatement est gravée dans son cœur l'interprétation de la parabole de la vision prophétique, et il comprend ce qu'elle est: comme l'échelle que vit Yaâqov note père, et les Anges qui la montaient et la descendaient, et [qui] était la parabole de la Royauté et de son asservissement; et comme les Animaux qui vit Yeh'ezqe'el, et la marmite bouillante et le bâton d'amandier que vit Yirmeyah, et le rouleau que vit Yeh'ezqe'el, et l'Epha que vit Zekharyah.
7. Et ainsi des autres Prophètes, certains rapportèrent la parabole et son interprétation comme ceux-ci [dont nous venons de parler]. Et parfois, ils ne rapportèrent que la parabole sans son interprétation, comme parfois les paroles de Yeh'ezqe'el et Zekharyah. Mais tous prophétisèrent par parabole et par énigme.
8. [4] Aucun Prophète ne prophétisa au moment où il le désirait, mais ils préparaient leur esprit, se remplissaient de joie, amélioraient leur cœur et s'isolaient: car la prophétie ne vient pas au triste et au paresseux, mais seulement au joyeux. C'est pourquoi les fils des Prophètes [se tenaient devant eux avec] harpes, tambours, flûtes et violons, et recherchaient la prophétie; et c'est ce qui est dit, "Et qu'ils prophétisent" (Shemu'el I 10:5) – c'est-à-dire qu'ils marchaient selon les voies de la prophétie jusqu'à ce qu'ils prophétisent, comme tu dis de quelqu'un qu'il progresse.
9. [5] Ceux qui cherchent à prophétiser sont appelées fils des Prophètes. Et même s'ils préparent leur esprit, il est possible que la Shekhina se pose sur eux, et il est possible qu'elle ne se pose pas [sur eux].
10. Toutes les choses dont nous avons parlé sont les voies de la prophétie pour tous les Prophètes, les premiers et les derniers – à part Moshe, notre Maître et le Maître de tous les Prophètes. Et quelle est la différence entre la Prophétie de Moshe et [celle] de tous les autres Prophètes? En ce que tous les Prophètes [reçurent la prophétie] en rêve ou en vision; et Moshe notre Maître, était éveillé et debout, comme il est dit "Et lorsque Moshe entrait dans la Tente du Rendez-Vous pour Lui parler, il entendait La Voix" (Bamidbar 7:89).
11. Tous les Prophètes [reçurent la prophétie] par l'intermédiaire d'un Ange; c'est pourquoi ils voyaient ce qu'ils voyaient par des paraboles et des énigmes. Mais Moshe notre Maître [ne reçu pas la prophétie] par l'intermédiaire d'un Ange, comme il est dit "Je lui parlerai de bouche à bouche" (Bamidbar 12:8), et il est dit "Et l'Eternel parla à Moshe face à face" (Shemot 33:11), et il est dit "Et il contempla l'image de L'Eternel" (Bamidbar 12:8): c'est-à-dire qu'il n'y avait pas là de parabole, il ne voyait les choses qu'en leur exactitude, sans énigme ni parabole; c'est ce qu'indique la Torah à son propos, "Une vision et pas une énigme" (ibid.), et il ne prophétisait pas par énigme mais par vision, qu'il voyait en l'exactitude des choses.
12. Tous les Prophètes virent [les visions prophétiques], furent et effrayés. Mais pas Moshe notre Maître; c'est ce que dit le verset "Comme un homme parle à son ami" (Shemot 33:11): comme un homme n'est pas effrayé d'entendre les paroles de son ami, ainsi Moshe notre Maître avait la puissance d'entendement pour comprendre les choses prophétiques; et il mettait tout à sa place.
13. Aucun Prophète ne prophétisait lorsqu'il le voulait. Mais [pour] Moshe notre Maître, il n'en était pas ainsi, et chaque fois qu'il le voulait, le Rua'h Haqqodesh l'habitait et il prophétisait; et il [Moshe] n'avait pas besoin de préparer son esprit pour que cela arrivât, car il était toujours préparé et se tenait debout comme les Anges Serviteurs. C'est pourquoi il prophétisait à tout moment, comme il est dit "Tenez-vous debout et j'entendrai ce que L'Eternel ordonne pour vous" (bamidbar 9:8).
14. Par celà D.ieu l'affermit, c'est ce qui est dit "Va leur dire: retrounez à vos tentes. Et toi, tiens-toi ici auprès de moi" (Devarim 5:26-27). Ceci enseigne que tous les Prophètes, [après avoir] prophétisé se retiraient et retournaient à leur tente, pour tous les besoins du corps comme le reste du peuple; c'est pourquoi ils ne se séparèrent pas de leur femme. Mais Moshe notre Maître, ne retournait pas à sa tente; c'est pourquoi il se sépara de sa femme pour toujours, et de tout ce qui lui ressemblait, et son esprit était connecté à D.ieu, et La Gloire [de L'Eternel] ne se retira jamais de dessus lui, la peau de sa face irradiait, et il était béni comme les Anges.
15. [7] Le Prophète peut recevoir la prophétie pour lui seul, afin de développer son cœur et d'augmenter son entendement, pour qu'il sage ce qu'il ne savait pas [avant] de ces Grandes Choses. Mais il est [aussi] possible [qu'il la reçoive pour] la transmettre à un peuple parmi les peuples de la terre, ou aux hommes d'une cité ou d'un royaume, afin de les éclairer et leur dire quoi faire, ou les empêcher de faire de leur main quelque mauvaise action; et lorsqu'il est envoyé [ainsi], il lui est donné un signe et un miracle afin que le peuple sache que c'est vraiment D.ieu [qui] l'a envoyé.
16. Mais tous ceux qui font un signe est un miracle ne sont pas considérés comme prophète: seul l'homme qui est reconnu comme digne de [recevoir] la prophétie par sa Sagesse et ses actes, et qui s'est élevé par eux au dessus de tous les autres, et qui a marché selon les voix de la Prophétie, sa Sainteté et son ascèse. Et si quelqu'un vient ainsi et fait un signe et un miracle, et dit que c'est D.ieu qui l'a envoyé, c'est une Mitswa de l'écouter, c'est ce qui est dit "Eux, tu les écouteras" (Devarim 19:15).
17. Et il est possible que celui qui présente un signe et fait un miracle ne soit pas un prophète, et qu'il y ait une [autre] raison à ceci; cependant, c'est une Mistwa de l'écouter, puisqu'il est un Grand homme Sage et digne [de recevoir] la Prophétie, et on présume [que sa prophétie] se tient – En cela nous avons commandé: tout comme nous avons commandé de prononcer un verdict sur la foi de deux témoignages de [personnes], bien qu'ils puissent mentir, car ils sont [connus] comme honnêtes par nous, on les considère honnêtes. Et sur ces choses et similaires, il est dit "Les [choses] cachées sont à L'Eternel, notre D.ieu; et les [choses] révélées sont à nous et à nos fils" (Devarim 29:28), et il est dit "Car l'homme voit de ses yeux, et L'Eternel voit par le cœur" (Shemu'el I 15:7).