Utilisateur:Dovi/Halakhot Yesodei Hattora - Pereq VIII
Texte original[modifier]
א משה רבנו--לא האמינו בו ישראל, מפני האותות שעשה: שהמאמין על פי האותות--יש בליבו דופי, שאפשר שייעשה האות בלאט וכישוף. אלא כל האותות שעשה במדבר, לפי הצורך עשאן--לא להביא ראיה על הנבואה: צרך להשקיע את המצריים, קרע את הים והצלילם בו. צרכנו למזון, הוריד לנו את המן. צמאו, בקע להם את האבן. כפרו בו עדת קורח, בלעה אותם הארץ. וכן, שאר כל האותות.ה
ב ובמה האמינו בו, במעמד הר סיניי: שעינינו ראו, ולא זר, ואוזנינו שמעו, ולא אחר--האש והקולות והלפידים. והוא ניגש אל הערפל, והקול מדבר אליו; ואנו שומעים: משה, משה--לך אמור להם כך וכך. וכן הוא אומר "פנים בפנים, דיבר ה' עימכם" (דברים ה,ד), ונאמר "לא את אבותינו, כרת ה' את הברית הזאת" (דברים ה,ג).ה
ג ומניין שבמעמד הר סיניי לבדו, היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי--שנאמר "הנה אנוכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עימך, וגם בך יאמינו לעולם" (שמות יט,ט): מכלל שקודם דבר זה, לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם, אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה.ה
ד [ב] נמצאו אלו ששולח להם, הם העדים על נבואתו שהיא אמת, ואינו צריך לעשות להם אות: שהם והוא אחד בדבר, כשני עדים שראו דבר אחד ביחד--שכל אחד מהם עד לחברו שהוא אומר אמת, ואין אחד מהם צריך להביא ראיה לחברו. כך משה רבנו--כל ישראל עדים לו אחר מעמד הר סיניי, ואינו צריך לעשות להם אות.ה
ה וזה הוא שאמר לו הקדוש ברוך הוא בתחילת נבואתו, בעת שנתן לו האותות לעשותן במצריים, ואמר לו "ושמעו, לקולך" (שמות ג,יח): ידע משה רבנו שהמאמין על פי האותות, יש בליבו דופי ומהרהר ומחשב, והיה נשמט מלילך, ואמר "והן לא יאמינו לי" (שמות ד,א)--עד שהודיעו הקדוש ברוך הוא, שאלו האותות אינן אלא עד שייצאו ממצריים; ואחר שייצאו ויעמדו על ההר הזה, יסתלק ההרהור שמהרהרין אחריך, שאני נותן לך כאן אות שיידעו שאני שלחתיך באמת מבתחילה, ולא יישאר בליבן הרהור. והוא שהכתוב אומר "וזה לך האות, כי אנוכי שלחתיך: בהוציאך את העם, ממצריים, תעבדון את האלוהים, על ההר הזה" (שמות ג,יב).ה
ו נמצאת אומר, שכל נביא שיעמוד אחר משה רבנו, אין אנו מאמינין בו מפני האות לבדו, כדי שנאמר אם יעשה אות נשמע לו לכל מה שיאמר; אלא מפני המצוה שציוונו משה בתורה, ואמר אם נתן אות, "אליו, תשמעון" (דברים יח,טו): כמו שציוונו לחתוך הדבר על פי שני עדים, ואף על פי שאין אנו יודעין אם אמת העידו אם שקר; כך מצוה לשמוע מזה הנביא, אם האות אמת או בכישוף ולאט.ה
ז [ג] לפיכך אם עמד נביא ועשה אותות ומופתים גדולים, וביקש להכחיש נבואתו של משה רבנו--אין שומעין לו; ואנו יודעין בייחוד שאותן האותות בלאט וכישוף הן, לפי שנבואת משה רבנו אינה על פי האותות כדי שנערוך אותות זה לאותות זה, אלא בעינינו ראינוה ובאוזנינו שמענוה, כמו ששמע הוא.ה
ח הא למה הדבר דומה: לעדים שהעידו לאדם על דבר שראה בעיניו, שאינו כמו שראה--שאינו שומע להן, אלא יודע בוודאי שהן עדי שקר.ה
ט לפיכך אמרה תורה שאם בא האות והמופת, "לא תשמע, אל דברי הנביא ההוא" (דברים יג,ד): שהרי זה בא אליך באות ומופת, להכחיש מה שראית בעיניך; והואיל ואין אנו מאמינין במופת, אלא מפני המצוה שציוונו משה, היאך נקבל מאות זה שבא להכחיש נבואתו של משה, שראינו וששמענו.ה
Traduction française[modifier]
1. Moshe notre Maître, Israel ne croyait pas en lui [seulement] à cause ses signes qu'ils présentait: ceux qui croient [un homme uniquement] par les signes [qu'il présente] sont blâmables en leur cœur, car il aurait été possible qu'il présentât les signes par supercherie et par magie. Tous les signes que présenta Moshe dans le désert arrivèrent selon la nécessité [du moment], et n'apportaient pas la preuve de la Prophétie: il fallait submerger les Egyptiens, [alors] il déchira la mer et les fit sombrer en elle. Nous nécessitions de la nourriture, il fit tomber la manne pour nous. Ils étaient assoiffés, il leur déchira le rocher. Le groupe de Qora'h se rebella contre lui, la terre les engloutit. Et ainsi pour tous les signes.
2. Et par quoi crurent-ils en lui [Moshe]? Lorsqu'ils se tenaient au mont Sinai: lorsque nos yeux virent, et non [ceux] d'un étranger, et nos oreilles entendirent, et non [celles] d'un autre – le Feu, les Voix et les Flammes. Et il [Moshe] s'approcha de la brûme, et la Voix lui parla; et nous entendirent: Moshe, Moshe, va leur dire ceci et cela. Et ainsi il est dit "Face à face L'Eternel parla avec vous" (Devarim 5:4), et il est dit "Ce n'est pas avec nos pères que L'Eternel conclut cette alliance" (Devarim 5:3).
3. Et d'où [savons nous] que lorsqu'il se tenait seul au mont Sinai, était la preuve que sa Prophétie était vérité et n'avait pas de fausseté? C'est ce qui est dit, "Voici que je viens vers Toi dans l'épaisseur de la nuée, afin que le peuple entende quand je parlerai avec Toi, et qu'ils croient en Toi pour toujours" (Shemot 19:9): ceci signifie qu'avant cela, ils ne croyaient pas en lui d'une foi perpetuelle, mais d'une foi éphémère et discutable.
4. [2] Il se trouve que ceux à qui est envoyé [le Prophète], sont témoins de sa Prophétie qui s'avère vraie, et il n'a pas besoin de présenter de signe: car ils ne sont qu'un vis-à-vis de la chose, comme deux témoins qui voient une chose s'unissent ensemble – car chacun d'entre eux est témoin que son ami dit la vérité, et aucun d'eux n'a besoin d'en apporter la preuve à son ami. De même pour Moshe notre Maître, tout Israel fut témoin lors de l'assemblée au mont Sinai, et il n'avait pas besoin de présenter [d'autre] signe.
5. Et c'est ce que Le Saint Béni Soit-Il lui dit lorsqu'il commença sa Prophétie, lorsqu'Il lui donna les signes qu'ils présenta en Egypte, et Il lui dit "Et ils écouteront ta voix" (Shemot 3:18): Moshe notre Maître savait que ceux qui croient selon les signes ont en leur cœur des doutes et des questionnements, il émis une réserve quant à y aller, et il dit "Mais ils ne me croiront pas" (Shemot 4:1) – Alors Le Saint Béni Soit-Il lui dit que ces signes [se produiraient] jusqu'à ce qu'ils sortent d'Egypte; et après être sorti d'Egypte qu'ils se soient assemblés sur ce mont [Sinai], et que s'évanouïsse tout doute, et [il lui dit] Je te donne ces signes pour qu'ils sachent que Je t'ai vraiment envoyé depuis le début, et qu'il ne reste aucun doute dans leur cœur. Et c'est ce que dit le verset "Et ce sera pour toi un signe, comme quoi Je t'ai envoyé: quand tu auras fais sortir le peuple d'Egypte, vous servirez D.ieu sur cette montagne" (Shemot 3:12).
6. Ce qui ressort de ce verset est que tout Prophète qui vint après Moshe notre Maître, nous ne l'avons pas cru seulement à cause du signe [qu'il présentait], pour nous ordonner que s'il faisait un signe [il fallait] écouter tout ce qu'il dit; et [qu'il soit cru] seulement à cause de la Mitswa que Moshe nous donna dans la Torah, car il dit que s'il donne un signe "Ecoutez-les" (Devarim 18:15): comme il nous commanda de porter un jugement sur le [rapport] de deux témoins, et même si nous ne savons pas s'ils disent la vérité ou un mensonge; ainsi c'est une Mitswa d'écouter un prophète, que ce soit un vrai signe ou de la magie et une supercherie.
7. [3] C'est pourquoi si un prophète se présente et accomplit des signes et de grands miracles, et [nous] demande de renier la Prophétie de Moshe notre Maître, on ne l'écoutera pas; et l'on saura avec certitude que les signes [qu'il présente] sont supercherie et sorcellerie, car la Prophétie de Moshe not Maître ne dépendait pas de signes afin que ces signes [présentés par le prophète] ne remettent pas en cause les signes [qu'aurait pu présenter Moshe], mais de nos yeux nous avons vu et de nos oreilles nous avons entendu, tout comme il entendit.
8. Ceci est semblable à une chose: aux témoins qui porte témoignage sur une chose qu'ils virent de leurs yeux, et qui n'est pas comme ils le virent – que l'on ne les écoute pas, mais que l'on sache avec certitude qu'ils sont de faux témoins.
9. C'est pourquoi la Torah dit que si [un prophète] vient et [réalise] un signe et un miracle, "Tu n'écouteras pas les paroles de ce prophète" (Devarim 13:4): car il vient à nous avec un signe et un miracle pour rernier ce que nous avons vu de nos yeux; et puisque nous croyons au miracle seulement à cause de la Mitswa que nous a commandée Moshe, comment accepter un signe qui vient renier la Prophétie de Moshe, que nous avons vue et entendue?