Utilisateur:Gilen/Halakhot Kelei Hammiqdash Wehaôvadim Bo - Pereq VIII

Texte original

א בגדי כהונה, שלושה מינים--בגדי כוהן הדיוט, ובגדי זהב, ובגדי לבן. בגדי כוהן הדיוט--הם ארבעה כלים, כותונת ומכנסיים ואבנט ומגבעת: וארבעתן של פשתן, לבנים, וחוטן כפול שישה; והאבנט לבדו, רקום בצמר).ה

ב בגדי זהב--הן בגדי כוהן גדול, והם שמונה כלים: הארבעה של כל כוהן, ומעיל ואיפוד וחושן וציץ. ואבנטו של כוהן גדול--מעשה רוקם הוא, ואינו דומה במעשיו לאבנט כוהן הדיוט. ומצנפת האמורה באהרון, היא המגבעת האמורה בבניו, אלא שכוהן גדול צונף בה כמו שלופף על השבר, ובניו צונפין בה ככובע; ולפיכך נקראת מגבעת).ה

ג בגדי לבן--הם ארבעה כלים שמשמש בהן כוהן גדול ביום הכיפורים, כותונת ומכנסיים ואבנט ומצנפת. וארבעתן לבנים; וחוטן כפול שישה, ומן הפשתן לבדו הם. ושתי כותונות אחרות היו לו לכוהן גדול ביום הכיפורים--אחת לובשה בשחר, ואחת בין הערביים. ושתיהם בשלושים מנה משל הקדש. ואם רצה להוסיף--מוסיף משלו, ומקדיש התוספת; ואחר כך עושה בה הכותונת).ה

ד בגדי כהונה--מצוותן שיהיו חדשים נאים ומשולשלים, כדרך בגדי הגדולים: שנאמר "לכבוד, ולתפארת" (שמות כח,ב; שמות כח,מ). היו מטושטשים, או מקורעים, או ארוכים יתר על מידתו, או קצרים פחות ממידתו, או שסילקן באבנט, ועבד--עבודתו פסולה; היו משוחקין, או שהיו ארוכים וסילקן באבנט עד שנעשו כמידתו, ועבד--עבודתו כשרה).ה

ה כל בגד מבגדי כהונה שנעשה צואי--אין מלבנין אותו, ולא מכבסין אותו; אלא מניחו לפתילות, ולובש חדשים. ובגדי כוהן גדול שבלו, גונזין אותן. ובגדי לבן שעובד בהם ביום הצום, אינו עובד בהם פעם שנייה לעולם, אלא נגנזין במקום שיפשוט אותם שם, שנאמר "והניחם, שם" (ויקרא טז,כג); והם אסורין בהניה).ה

ו מכנסי כוהנים הדיוטים שבלו, ואבנטיהם--היו עושין מהן פתילות, ומדליקין בהן במקדש בשמחת בית השאובה; וכותנות כוהנים הדיוטים שבלו, היו עושין מהן פתילות למנורה תמיד).ה

ז כל בגדי כוהנים, אינן באים אלא משל ציבור; ויחיד שהתנדב בגד מבגדי כהונה--מוסר אותו לציבור, ומותר. וכן כל כלי השרת ועצי המערכה שמסרן יחיד לציבור, הרי הן כשרים; אף כל קרבנות הציבור שהתנדב אותן יחיד משלו, כשרים--ובלבד, שימסרם לציבור).ה

ח בגדי כוהנים הדיוטות, היו עושין מהן מחלצות רבות. ושישה ותשעים חלון היו במקדש להניח בהן הבגדים, ארבעה חלונות לכל משמר; ושם כל משמר כתוב על חלונותיו, וכולן סתומות. וכשייכנסו אנשי משמר לעבודה בשבת שלהן, פותחין חלונותיהן כל ימי שבתן ונוטלין הכלים; וכשייצאו, מחזירין הבגדים לחלונותם וסותמין).ה

ט ולמה עשו ארבעה חלונות לכל משמר, לפי שלא היו הכלים מעורבבין--אלא כל המכנסיים בחלון אחד, וכתוב עליו מכנסיים; כל האבנטים בחלון אחד, וכתוב עליו אבנט; וכן המצנפות כולן בחלון אחד, והכותונות כולן בחלון אחד. [י] כוהן גדול מניח בגדי זהב בלשכה שלו בלילה, או בעת שייצא מן המקדש).ה

י [יא] בגדי כהונה, מותר ליהנות בהן; לפיכך לובש אותן ביום עבודתו, אפילו שלא בשעת עבודה: חוץ מן האבנט--מפני שהוא שעטנז, [יב] אסור לכוהן הדיוט ללובשו אלא בשעת העבודה).ה

יא אין הכוהנים לובשין לעבודה, אלא צמר ופשתים בלבד. [יג] וכל מקום שנאמר בתורה שש או בד, הוא הפשתים והוא הבוץ. ותכלת האמורה בכל מקום, הוא הצמר הצבוע כעצם השמיים שהוא פתוך מן הכוחל; והארגמן, הוא הצמר הצבוע אדום; ותולעת שני, הוא הצמר הצבוע בתולעת).ה

יב [יד] כל מקום שנאמר בתורה שש או שש מושזר, צריך שיהיה החוט כפול שישה. ומקום שנאמר בד--אם היה חוט אחד לבדו, כשר; ומצוה מן המובחר, שיהיה כפול שישה. ומקום שנאמר בו מושזר בלבד, צריך שיהיה חוטן כפול שמונה).ה

יג [טו] כל מקום שנאמר בתורה מעשה רוקם, הוא שתהיה הצורות הנעשות באריג נראין מצד אחד בפני האריג בלבד; ומעשה חושב--הוא שתהיה הצורה נראית משני צדדין, פנים ואחור).ה

יד [טז] וכיצד מעשה הבגדים: הכותונת, בין של כוהן הדיוט בין של כוהן גדול--משובצת הייתה, שהיא בתים בתים באריגתה, כמו בית הכוסות, כדרך שעושין האורגין בבגדים הקשים. ובית יד שלה נארג בפני עצמו, ומחברין אותו עם גוף הכותונת בתפירה. [יז] אורך הכותונת, עד למעלה מן העקב. ואורך בית יד שלה, עד פס ידו; ורוחבו, כרוחב היד).ה

טו [יח] המכנסיים, בין של כוהן גדול בין של כוהן הדיוט--הם ממותניים עד ירכיים: שהוא למעלה מן הטבור קרוב מן הלב, עד סוף הירך שהיא הארכובה. ושנצים יש להם; ואין להם לא בית הנקב ולא בית הערווה, אלא מוקפין כמין כיס).ה

טז [יט] המצנפת של כוהן גדול, או הדיוט--אורכה שש עשרה אמה. והאבנט--רוחבו כמו שלוש אצבעות, ואורכו שתיים ושלושים אמה; מקיפו ומחזירו, כרך על גבי כרך. ובגדי כהונה כולן--אין עושין אותן מעשה מחט, אלא מעשה אורג, שנאמר "מעשה אורג" (שמות כח,לב; שמות לט,כב; שמות לט,כז).ה

Traduction française

1. Les vêtements de la Prêtrise étaient de trois sortes – les vêtements du Prêtre laïc, les vêtements d’or et les vêtements blancs. Les vêtements du Prêtre laïc – ils étaient [faits] de 4 parties, une chemise, un pantalon, une ceinture et un chapeau: et les quatre [étaient] en lin, blancs, et leurs fils doublés six [fois]; et seule la ceinture [était] brodée de laine.

2. Les vêtements d’or – ce sont les vêtements du Grand Prêtre, et ils comportent 8 parties: les 4 [vêtements] de tous les Prêtres, le manteau, l’Ephod, le pectoral et le diadème. Et la ceinture du Grand Prêtre – elle était faite de broderies, et elle ne ressemblait pas à la ceinture des Prêtres laïcs. Et le turban dont-il est fait mention concernant Aharon, c’est la coiffe mentionnée à propos de ses fils, qu’il n’est [autre que] ce dont le Grand Prêtre s’enroulait autour comme on bande une fracture, et ses fils s’enroulaient avec comme un chapeau; et c’est pourquoi elle est appelée Mighbaât (vient de Gevâ, "arrondir").

3. Les vêtements blancs – ce sont 4 éléments qui étaient utilisés par le Grand Prêtre le jour de Kippur, une tunique, un pantalon, une ceinture et un couvre-chef. Et les quatre étaient blancs; et leurs fils étaient doublés six [fois], et ils n’étaient faits que de lin. Et le Grand Prêtre avait deux autres tuniques le jour de Kippur – une portée le matin, et une autre entre les deux soirs. Et les deux [faisaient] 30 mane de [matière] sacrée. Et s’il voulait y ajoutait – il y ajoutait, et sanctifiait l’ajout; puis il en faisait les tuniques.

4. Les vêtements de la Prêtrise – c’est une Mitswa qu’ils soient neufs, beaux et suspendus, selon que ce sont de Grands vêtements: comme il est dit "Pour l’honneur et la gloire" (Shemot 28:2; Shemot 28:40). [S’ils] étaient souillés, ou déchirés, ou plus longs que leur mesures, ou plus courts que leur mesures, ou [si] on leur avait retiré la ceinture, et qu’il servait [au Temple] – son Service était non valide; [s’il] avait de la poussière, ou long et que la ceinture avait été retirée jusqu’à ce qu’il soit fait selon ses mesures, et qu’il serve – son Service est kasher.

5. Tout vêtement parmi les vêtements de la Prêtrise qui avait été souillé – on ne le blanchissait pas et on ne le lavait pas; mais on l’utilisait pour les mèches et on en portait un neuf. Et les vêtements du Grand Prêtre qui étaient usés, on les gardait. Et les vêtements blancs avec lesquels on servait le jour de Kippur, on ne servait jamais une seconde fois avec, mais on les gardait dans le lieu où on les aura déposé, comme il est dit "Et il les y déposera" (Wayiqra 16:23); et il est interdit d’en jouir.

6. Les pantalons des Prêtres laïcs qu’ils ont usés et leurs ceintures – on fera des mèches avec eux, et on éclairera avec le Temple lors des fêtes du Temple; et les tuniques des Prêtres laïcs qu’ils auront usées, on en fera toujours des mèches pour la Menorah.

7. Tous les vêtements des Prêtres, ne s’en approcheront que ceux de la communauté [des Prêtres]; et celui qui veut un vêtements parmi les vêtements de la Prêtrise – il sera réprimander en public, et sera autorisé. Et de même pour tout instrument du service et le bois du Maârakha qu’un individu transmettra au public, cela est kaser; Même tous les sacrifices publics volontaires d’un undividu, est permis – et seulement, celui qui est transmis en public.

8. Les vêtements des Prêtres laïcs, on fera d’eux des vêtements d’apparat. Et il y avait 96 placards dans le Temple, pour y déposer les vêtements, 4 placards pour chaque garde; et le nom de chaque garde était écrit sur ses placards, et touts étaient fermées. Et lorsque les hommes de la garde commençaient leur service lors de leur Shabbat, ils ouvraient leurs placards tous les jours de leur Shabbat et ils prenaient leurs vêtements; lorsqu’ils finissaient [leur service], ils replaçaient les vêtements dans leurs placards et les fermaient.

9. Et pourquoi avait-on fait 4 placards pour chaque garde? Afin que les éléments ne soient pas mélangés – seulement les pantalons dans un placard, et il était écrit dessus « pantalons »; toutes les ceintures dans un placard, et il était écrit dessus « ceinture »; et de même toutes les coiffes dans un placard, et toutes les tuniques dans un placard. [10] Le Grand Prêtre déposait les vêtement d’or dans sa chambre la nuit, ou lorsqu’il sortait du Temple.

10. [11] Les vêtements de la Prêtrise, il était permis d’en jouir; c’est pourquoi on les portait le jour de son Service, même lorsque ce n’était pas le moment de Servir: sauf la ceinture – car c’est une étoffe mixte, [12] il était interdit au Prêtre laïc de la porter en dehors de son Service.

11. Les Prêtres ne portaient pour Servir que de la laine et du lin. [13] Et partout où il est dit dans la Torah shesh (litt. Lin fin) ou "bad (litt. Etoffe), c’est du lin et du lin fin. Et le bleu pâle dont il est partout question, c’est de la laine teinte comme les Cieux, qui est un mélange de bleu; et le violet, c’est de la laine teinte en rouge; et le carmin, c’est de la laine teinte avec de la cochenille.

12. [14] Partout où il est dit dans la Torah shesh ou shesh moshzar (litt. Lin tressé), on doit [comprendre] que le fil était doublé six [fois]. Et là où il est dit bad – s’il n’y avait qu’un seul fil, c’était kasher; et c’est une Mitswa [que ce soit] de la meilleure qualité, et que ce soit doublé six [fois]. Et là où il est seulement dit moshzar, on doit [comprendre] que les fils étaient doublés huit [fois].

13. Partout où il est dit dans la Torah maâse roqem (litt. Travail de brodeur), cela avait semblait être fabriqué seulement de laine du côté apparent seulement; et maâse h’oshev (litt. Travail de sérieux) – cela avait l’apparence des deux côtés, devant et derrière.

14. [16] Et comment était la fabrications des vêtements: les tuniques, que ce soit du Prêtre laïc ou du Grand Prêtre – elles étaient quadrillées, toutes les parties en tissage, comme la partie cachée, car l’on tisse les vêtements solidement. Et ses manches elles sont tissées séparément, et on les joint ensemble avec le corps de la tunique par couture. [17] La longueur des tuniques, jusqu’à ce qu’au dessus du talon. Et la longueur de ses manches, jusqu’à la paume des mains; et sa largeur, comma la largeur de la main.

15. [18] Les pantalons, que ce soit du Grand Prêtre ou du Prêtre laïc – ils [allaient] des hanches jusqu’au cuisses: qui sont au dessus du nombril, près du cœur, jusqu’à la fin des cuisses qui sont les genoux. Et ils avaient des lacets; et ils n’avaient pas d’ouverture ni de [point de vue de la] nudité, mais ils entouraient comme une poche.

16. [19] Le turban du Grand Prêtre, ou du laïc – il était long de 16 coudées. Et la ceinture – sa largeur était de trois doigts, et sa longueur de 32 coudées; on [s’en] entourait et on revenait, tour sur tour. Et tous les vêtement de Prêtrise – on ne les faisait pas avec des aiguilles, mais on les tissait, comme il est dit "On les tissera" (Shemot 28:32; Shemot 39:22; Shemot 39:27).

Mishne Torah > Sefer Âvoda > Halakhot Kelei Hammiqdash Wehaôvadim Bo