Utilisateur:Gilen/Halakhot Beit Habeh'ira - Pereq VII
Texte original[modifier]
ב ולא יעשה הר הבית דרך שייכנס מפתח זו וייצא בפתח שכנגדה, כדי לקצר הדרך; אלא יקיפו מבחוץ. ולא ייכנס לו אלא לדבר מצוה. [ג] וכל הנכנסין להר הבית, נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל--חוץ ממי שאירעו דבר, שהוא מקיף על השמאל. לפיכך היו שואלין לו, מה לך מקיף על השמאל, שאני אביל, השוכן בבית הזה ינחמך; שאני מנודה, השוכן בבית הזה ייתן בליבך ותשמע לדברי חבריך ויקרבוך.ה
ג [ד] כל שהשלים עבודה ונסתלק לו, אינו יוצא ואחוריו להיכל; אלא מהלך אחורנית מעט מעט, ומהלך על צידו עד שיצא מן העזרה. וכן אנשי משמר ואנשי מעמד, ולויים מדוכנן--כך הם יוצאין מן המקדש, כמו שפוסע אחר תפילה לאחוריו. כל זה ליראה מן המקדש.ה
ד [ה] לא יקל אדם את ראשו כנגד שער מזרחי של עזרה, שהוא שער ניקנור--מפני שהוא מכוון כנגד קודש הקודשים. וכל הנכנס לעזרה--יהלך בנחת במקום שמותר לו להיכנס לשם, ויראה עצמו שהוא עומד לפני האדון ה' שאמר "והיו עיניי וליבי שם, כל הימים" (מלכים א ט,ג; דברי הימים ב ז,טז); ומהלך באימה ויראה ופחד ורעדה, שנאמר "בבית אלוהים, נהלך ברגש" (תהילים נה,טו).ה
ה [ו] ואסור לכל אדם לישב בכל העזרה; ואין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דויד בלבד, שנאמר "ויבוא המלך דויד, ויישב לפני ה'" (שמואל ב ז,יח; דברי הימים א יז,טז). והסנהדרין שהיו יושבין בלשכת הגזית, לא היו יושבין אלא בחצייה של חול.ה
ו [ז] אף על פי שהמקדש היום חרב בעוונותינו, חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבניינו--לא ייכנס אלא למקום שמותר להיכנס לשם, ולא יישב בעזרה, ולא יקל ראשו כנגד שער המזרח: שנאמר "את שבתותיי תשמורו, ומקדשי תיראו" (ויקרא יט,ל; ויקרא כו,ב)--מה שמירת שבת לעולם, אף מורא מקדש לעולם, שאף על פי שחרב, בקדושתו עומד.ה
ז [ח] בזמן שהיה המקדש בנוי--אסור לו לאדם להקל את ראשו מן הצופים, שהוא חוץ לירושלים ולפנים: והוא שיהיה רואה את המקדש, ולא יהיה גדר מפסיק בינו ובין המקדש.ה
ח [ט] אסור לאדם לעולם שייפנה או שיישן, בין מזרח למערב; ואין צריך לומר, שאין קובעין בית הכיסא בין מזרח למערב בכל מקום: מפני שההיכל במערב. לפיכך לא ייפנה לא למערב, ולא למזרח שהוא כנגד המערב, אלא בין צפון לדרום נפנים, וישנים. וכל המטיל מים מן הצופים ולפנים--יישב ופניו כלפי הקודש, או יסלק הקודש לצדדין.ה
ט [י] ואסור לאדם שיעשה בית תבנית היכל, אכסדרה תבנית אולם, חצר כנגד העזרה, שולחן כצורת השולחן, ומנורה כצורת המנורה; אבל עושה הוא מנורה של חמישה קנים, או של שמונה קנים, או מנורה שאינה מתכת, אף על פי שיש לה שבעה קנים.ה
י [יא] שלוש מחנות היו ישראל במדבר--מחנה ישראל, והיא ארבע מחנות; ומחנה לוייה, שנאמר בה "וסביב למשכן, יחנו" (במדבר א,נ); ומחנה שכינה, והיא מפתח חצר אוהל מועד ולפנים.ה
יא וכנגדן לדורות--מפתח ירושלים עד הר הבית, כמחנה ישראל; ומפתח הר הבית עד פתח העזרה שהוא שער ניקנור, כמחנה לוייה; ומפתח העזרה ולפנים, מחנה שכינה. והחיל ועזרת נשים, מעלה יתרה בבית העולמים.ה
יב כל ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה: שמביאין ממנה העומר ושתי הלחם והביכורים--מה שאין מביאין כן, משאר הארצות.ה
יג עשר קדושות הן בארץ ישראל, זו למעלה מזו: עיירות המוקפות חומה מקודשות משאר הארץ--שמשלחין מתוכן את המצורעים, ואין קוברין מת בתוכן עד שירצו שבעה טובי העיר או כל אנשי העיר; ואם יצא המת חוץ לעיר, אין מחזירין אותו לתוכה אף על פי שרצו כולן להחזירו.ה
יד רצו בני העיר להוציא הקבר מן המדינה, מפנין אותו; וכל הקברות מפנין, חוץ מקבר נביא או מלך. קבר שהקיפתו העיר, בין מארבע רוחותיו בין משתי רוחות זו כנגד זו--אם היה בינו ובין העיר יתר מחמישים אמה לכאן וחמישים לכאן, אין מפנין אותו עד שירצו כולן; פחות מכאן, מפנין אותו.ה
טו [יד] ירושלים מקודשת משאר העיירות המוקפות--שאוכלין קודשים קלים ומעשר שני, לפנים מחומתה. ואלו דברים שנאמרו בירושלים: אין מלינין בה את המת, ואין מעבירין בתוכה עצמות אדם, ואין משכירין בתוכה בתים, ואין נותנין בה מקום לגר תושב, ואין מקיימין בה קברות חוץ מקברי בית דויד וקבר חולדה שהיו בה מימות נביאים הראשונים, ואין נוטעין בה גינות ופרדסים, ואינה נזרעת ולא נחרשת שמא תסרח, ואין מקיימין בה אילנות חוץ מגינת ורדים שהייתה שם מימות נביאים הראשונים, ואין מקיימין בה אשפות מפני השרצים, ואין מוציאין ממנה זיזין וכצוצטראות לרשות הרבים מפני אוהל הטומאה, ואין עושין בה כבשונות מפני העשן, ואין מגדלין בה תרנגולין מפני הקודשים; וכן לא יגדלו הכוהנים תרנגולין בכל ארץ ישראל, מפני הטהרות. ואין הבית נחלט בה, ואינו מיטמא בנגעים, ואינה נעשית עיר הנידחת, ואינה מביאה עגלה ערופה לפי שלא נתחלקה לשבטים.ה
טז [טו] הר הבית מקודש ממנה--שאין זבין וזבות נידות ויולדות נכנסין לשם, ומותר להכניס המת עצמו להר הבית; ואין צריך לומר, טמא מת שהוא נכנס לשם.ה
יז [טז] החיל מקודש ממנו--שאין גויים וטמא מת ובועל נידה, נכנסים לשם. [יז] עזרת הנשים מקודשת מן החיל--שאין טבול יום נכנס לשם, ואיסור זה מדבריהם; אבל מן התורה, מותר טבול יום להיכנס למחנה לוייה. וטמא שנכנס לעזרת הנשים, אינו חייב חטאת.ה
יח עזרת ישראל מקודשת מעזרת נשים--שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם, וטמא שנכנס לה חייב כרת. [יט] עזרת הכוהנים מקודשת ממנה--שאין ישראל נכנסין לשם, אלא בשעת צורכיהם לסמיכה ולשחיטה ולתנופה.ה
יט [כ] בין האולם ולמזבח מקודש ממנה--שאין בעלי מומין ופרועי ראש וקרועי בגדים, נכנסין לשם. [כא] ההיכל מקודש מבין האולם ולמזבח--שאין נכנס לשם, אלא רחוץ ידיים ורגליים. [כב] בית קודש הקודשים מקודש ממנו--שאין נכנס לשם אלא כוהן גדול ביום הכיפורים, בשעת העבודה.ה
כ [כג] מקום שהיה בעלייה מכוון על קודש הקודשים--אין נכנסין לו אלא פעם אחת בשבוע, לידע מה הוא צריך לחזק בדקו.ה
כא בשעה שנכנסין הבנאים לבנות ולתקן בהיכל, או להוציא משם את הטומאה--מצוה שיהיו הנכנסין כוהנים תמימים; לא מצאו תמימים, ייכנסו בעלי מומין; אם אין שם כוהנים, ייכנסו לויים; לא מצאו לויים, ייכנסו ישראל. מצוה בטהורים; לא מצאו טהורים, ייכנסו טמאים. טמא ובעל מום--ייכנס טמא ואל ייכנס בעל מום, שהטומאה דחויה בציבור.ה
כב וכל הנכנסין להיכל לתקן, ייכנסו בתיבות; אם אין שם תיבות, או שאי אפשר להם שיעשו בתיבות--ייכנסו דרך פתחים.ה
Traduction française[modifier]
1. C’est une Mitswa positive de vénérer le Temple, comme il est écrit "Et Mon Temple, vénérez-le" (Wayiqra 19:30; Wayiqra 26:2); et tu ne [le] vénèrera pas parce que c’est le Temple, mais seulement parce que Je t’ai ordonné de le vénérer. [2] Et que vénèrera-t-on? L’homme ne pénètrera pas sur le Mont du Temple avec son bâton, ou avec des chaussures à ses pieds, ou avec sa bourse, ou avec de la poussière sur ses pieds, ou avec des grains de sable attachés à sa tunique. Et il n’est pas besoin de préciser qu’il est interdit de cracher sur tout le Mont du Temple; mais s’il nous vient un crachat, qu’on l’avale en cachette.
2. Et on ne fera pas sur le Mont du Temple de chemin pour que l’on rentre par une porte et ressorte par celle qui est en face, afin de raccourcir le chemin; mais on en fera la tour par l’extérieur. Et on n’y entrera que pour les choses [qui constituent] des Mitswot. [3] Et tous ceux qui pénètrent sur le Mont du Temple, entrent par le chemin de droite, tournent et sortent par le chemin de gauche – à part pour celui à qui il arrive une chose [malheureuse], qu’il tourne par la gauche. C’est pourquoi on lui a demandé, pourquoi tournes-tu vers la gauche? Car je suis en deuil - Que celui qui réside dans ce Temple te console; car je suis banni – Que celui qui réside dans ce Temple vienne en ton cœur et tu entendras les paroles de tes amis et de tes proches.
3. [4] Quiconque a fini son Service [au Temple] et le quitte, qu’il ne sorte pas pour revenir [ensuite] dans le Heikhal; mais qu’il marche à rebours peu à peu, et marche à côté de lui jusqu’à ce qu’il sorte du Parvis. Et ainsi pour les hommes qui gardent et les hommes qui se tiennent [là] debout, et les Lévites qui s’y tiennent – ainsi ils ne sortent pas du Temple, comme lorsque l’on marche en arrière après la prière. Tout ceci pour vénérer le Temple.
4. [5] L’homme ne sera pas irrévérent en face de la Porte Orientale du Parvis, car c’est la Porte de Niqanor – car elle est dirigée vers le Saint des Saints. Et quiconque pénètre le Parvis - qu’il marche dans le calme dans le lieu qu’il lui est permis de pénétrer, et qu’il craigne pour lui celui qui se tient devant le Seigneur Eternel, comme il est dit "Et que Mes Yeux et Mon Cœur y résident, tous les jours" (Melakhim I 9:3; Divrei Hayamim II 7:16); et on marchera avec révérence et on craindra, on redoutera et on tremblera, comme il est dit "Dans la Maison de D.ieu, on marche avec émotion" (Tehilim 55:15).
5. [6] Et il est interdit à tout homme de s’asseoir sur tout le Parvis; et il n’y a de posture assise [permise] sur le Parvis que pour les Rois de la Maison de David, comme il est dit "Et vint le Roi Davis, et il s’assit devant L’Eternel" (Shemuel II 7:18; Divrei Hayamim I 17:16). Et le Sanhédrin qui siégeait dans la salle des pierres taillées, ne s’asseyait que dans la moitié profane.
6. [7] Même si aujourd’hui le Temple a été détruit par nos péchés, l’homme est obligé de le craindre comme c’était la pratique du temps de sa construction – on n’entrera que dans l’endroit où on est autorisé d’entrer, et on ne s’assiéra pas sur le Parvis, et on ne sera pas irrévérent devant la Porte Orientale: comme il est dit "Observez Mes Sabbats et révérez Mon Temple" (Wayiqra 19:30; Wayiqra 26:2) – ce qui [signifie] garder le Shabbat pour toujours, et aussi vénérer le Temple pour toujours, et même s’il est détruit, [là] où se tient Sa Sainteté.
7. [8] Du temps où les Temple était debout – il était interdit à l’homme d’être irrévérent depuis un point de vue qui soit hors de Jérusalem mais en face: quiconque voyait le Temple, et qu’il n’était pas caché par des barrières, lui ou le Temple.
8. [9] Il est interdit à quiconque, et pour toujours, de tourner ou de dormir, entre l’Est et l’Ouest; et il n’est pas besoin de dire, que l’on n’installe pas de salle du trône en l’Est et l’Ouest, quel que soit l’endroit: car le Heikhal se trouve à l’Ouest. C’est pourquoi on ne se tourne pas à l’Ouest, ni vers l’Est car il est en face de l’Ouest, mais on se tourne seulement entre le Nord et le Sud, et on dort. Et celui qui jette de l’eau du Nord vers l’avant – il s’assoira et sera comme devant le Saint, et il nettoiera le Saint de côté.
9. [10] Et il est interdit à l’homme de faire un édifice avec la forme du Heikhal, un vestibule avec la forme du Ulam, un jardin comme le Parvis, une table avec la forme de la Table [du Temple], et une Menorah avec la forme de la Menorah [du Temple]; mais on fera une Menorah à 5 branches, ou à 8 branches, ou une Menorah qui ne soit pas de métal, même si elle a 7 branches.
10. [11] Dans le désert, Israel avait 3 campements – le campement d’Israel, et il contenait 4 campements; le campements des Lévites, comme il est dit "Et ils camperont autour du Tabernacle" (Bamidbar 1:50); et le campement de la Shekhina, et il commençait à la cour, jusqu’à la Tente d’Assignation.
11. En faces des générations – de l’entrée de Jérusalem jusqu’au Mont du Temple, [c’est] comme le campement d’Israel; et de l’entrée du Mont du Temple jusqu’à l’entrée du Parvis qui est la Porte de Niqanor, [c’est] comme le campement des Lévites; et depuis l’entrée du Parvis, [c’est comme] le campement de la Shekhina. Et la muraille du Parvis des femmes, est la plus haute dans le Temple Eternel.
12. Toute la Terre d’Israel est Sacrée parmi toutes les terres. Et pourquoi est-elle Sacrée? Car on y apporte l’Ômer, les deux pains et les prémices des fruits – ce que l’on apporte pas dans les autres terres.
13. Voici les 10 [choses] sacrées qui [existent] en Terre d’Israel, l’une au dessus de l’autre: les villes entourées de murailles la sanctifie parmi les autres terres – car on en renvoie les lépreux, et on n’y enterre pas les morts tant que ne l’on pas décidé les 7 Sages de la villes, ou tous les hommes de la villes; et si l’on sort un mort de la ville, on ne le fait pas rentrer de nouveau même si tout le monde veut le faire rentrer.
14. [Si] les fils de la ville veulent faire un sépulcre dans la région, qu’ils le creusent; et qu’on creuse tous les sépulcre, sauf pour un Prophète ou un Roi. Le sépulcre qui entoure la ville, dans les quatre directions, dans les deux dimensions, tous semblables aux autres – s’il y a entre lui et la ville plus de 50 coudées ici et 50 coudées là, on ne le creusera pas tant que tout le monde ne le souhaite pas; à moins de [cette distance], qu’on le creuse.
15. [14] Jérusalem est sacrée parmi toutes les villes fortifiées – car on mange les sacrifices et la deuxième dîme devant ses murs. Et voici les paroles que l’on dit à propos de Jérusalem: on n’y garde pas de mort la nuit, et on n’y déplace pas des ossements, et on n’y loue pas de maison, et on n’y donne pas d’endroit à l’étranger qui y réside, et on n’y installe pas de sépulcre à part les tombeaux de la Maison de David et la tombe de H’ulda qui était là à la mort des premiers Prophètes, et on n’y plante pas de jardin ou de verger, et on n’y sème pas et on n’y laboure pas pour ne pas pécher, et on n’y installe pas d’arbre à part la roseraie qui était là à la mort des premiers Prophètes, et on n’y dépose pas d’ordure à cause de la vermine, et on n’y enlève pas les protubérances et les défauts dans le domaine public à cause de la tente d’impureté, et on y fait pas de four à cause de la fumée, et on n’élève pas de coq à cause des Sacrifices; et ainsi les Prêtres n’élèveront pas coqs sur toute la Terre d’Israel, à cause de [leur] pureté. Et on n’y confisquera pas de maison, et on ne la rendra pas impure pas des maladies, et on en fera pas une ville apostate, et on n’y amènera pas de génisse décapitée car elle n’est pas divisée en tribus.
16. [15] Le Mont du Temple est Sacré par le fait que – n’y entrent pas d’homme ou de femme blennorragique, de femme en état d’impureté menstruelle ou de femme en état d’impureté après l’accouchement, et il est autorisé d’y faire rentrer un mort dans le Mont du Temple ; et il n’est pas besoin de dire qu’est impur le mort qui y entre.
17. [16] Les fortifications sont sanctifiées par elle – car il n’y rentre pas de Goyim, ou de morts impurs ou [d’hommes devenu impurs] par des relations avec une femme en état d’impureté menstruelle. [17] Le Parvis des femmes est sanctifié par les fortifications – car on ne s’immerge pas le jour où on y entre, et c’est interdit par leurs paroles; mais dans la Torah, il est permis de s’immerger le jour où l’on pénètre dans le camp des Lévites. Et l’impur qui pénètre dans le Parvis des femmes, il n’est pas redevable du sacrifice expiatoire.
18. Le Parvis d’Israel est sanctifié par le Parvis des femmes – car on ne manque pas d’expiation en y entrant, et l’impur qui y pénètre est passible de Karet. [19] Le Parvis des Prêtre est sanctifié par lui – car Israel n’y entre pas, sauf lorsqu’on doit ordonner, sacrifier ou élever [les sacrifices].
19. [20] Ce qui est entre le Ulam et l’Autel se sanctifient – car n’y entrent pas ceux qui ont une infirmité, ceux qui ont la tête découverte et ceux qui ont leurs vêtements déchirés. [21] Le Heikhal est sanctifié par ce qui est entre le Ulam et l’Autel – car on n’y qu’[après avoir] lavé des mains et ses pieds. [22] L’édifice du Saint des Saints est sanctifié par lui – car on n’y entrent pas, sauf le Grand Prêtre lors de Yom Hakippurim, lors du Service.
20. [23] L’endroit qui était au-dessus du Saint des Saints – on n’y entrait pas sauf une fois par semaine, afin de savoir s’il fallait le renforcer ou le réparer.
21. Lorsque les bâtisseurs entraient pour construire et réparer le Heikhal, ou retirer les impuretés – c’était une Mitswa que les Prêtres ne souffrant d’aucune infirmité entrent; [si] on ne trouvaient pas ceux qui n’avaient pas d’infirmité, on faisait entrer ceux qui avaient des infirmités; s’il n’y avait pas de Prêtre, on faisait entre les Lévites; s’il n’y avait pas de Lévites, on faisait entrer Israel. [c’est une] Mitswa [qu’ils soit] purs; [si] on ne trouvait pas de purs, on faisait entrer les impurs. L’impur et celui qui souffre d’infirmités – qu’entre l’impur et que n’entre pas celui qui souffre d’infirmité, car les impurs sont rejetés de la communauté.
22. Et tous ceux qui rentrent dans le Heikhal pour le réparer, qu’ils entrent par une arche; s’il n’y a pas d’arche, ou qu’il ne leur est pas possible de le faire par une arche – qu’ils entrent par les ouvertures.