Utilisateur:Dovi/Mishna Zeraim Pe'a IV

Introduction

Vous trouverez ci-dessous le texte original du 4ème chapître du traité Pe'a, ainsi que sa traduction en français et d'éventuelles notes explicatives ou remarques diverses.

Texte Original

א הפיאה ניתנת, במחובר לקרקע. בדלית ובדקל--בעל הבית מוריד, ומחלק לעניים; רבי שמעון אומר, אף בחליקי אגוזים. אפילו תשעים ותשעה אומרין לחלק, ואחד אומר לבוז--לזה שומעין, שאמר כהלכה.ה

ב ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרין לבוז, ואחד אומר לחלק--לזה שומעין, שאמר כהלכה.ה

ג נטל מקצת הפיאה, וזרק על השאר--אין לו בה כלום; נפל לו עליה, פירס טליתו עליה--מעבירין אותה ממנו. וכן בלקט, וכן בעומר השכחה.ה

ד פיאה--אין קוצרין אותה במגלות ואין עוקרין אותה בקורדומות, כדי שלא יכו איש את ריעהו.ה

ה שלוש אבעיות ביום, בשחר ובחצות ומנחה. רבן גמליאל אומר, לא אמרו אלא כדי שלא יפחותו; רבי עקיבה אומר, לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו. של בית נמר--היו מלקיטין על החבל, ונותנין פיאה מכל אומן ואומן.ה

ו גוי שקצר את שדהו, ואחר כך נתגייר--פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה; רבי יהודה מחייב בשכחה, שאין השכחה אלא בשעת העימור.ה

ז הקדיש קמה, ופדה קמה--חייב; עומרים, ופדה עומרים--חייב. קמה, ופדה עומרים--פטורה, שבשעת חובתה הייתה פטורה.ה

ח כיוצא בו, המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות, ופדין--חייבין; הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגזבר, ואחר כך פדין--פטורין, שבשעת חובתן פטורין.ה

ט מי שליקט את הפיאה ואמר, הרי זה לאיש פלוני עני--רבי אליעזר אומר, זכה לו; וחכמים אומרים, ייתננה לעני שנמצא ראשון. הלקט והשכחה והפיאה של נוכרי--חייבין במעשרות, אלא אם כן הפקיר.ה

י איזה הוא לקט: הנושר בשעת הקצירה. היה קוצר--קצר מלוא ידו, תלש מלוא קומצו, הכהו הקוץ, ונפל מידו על הארץ--הרי של בעל הבית. תוך היד, ותוך המגל--לעניים; אחר היד, ואחר המגל--לבעל הבית. ראש היד, וראש המגל--רבי ישמעאל אומר, לעניים; רבי עקיבה אומר, לבעל הבית.ה

יא חוררי הנמלים שבתוך הקמה, הרי של בעל הבית. ושל אחר הקוצרים--העליונים, לעניים; והתחתונים, לבעל הבית. רבי מאיר אומר, הכול לעניים--שספק לקט, לקט.ה