Utilisateur:Dovi/Mishna Zeraim Pe'a V

La bibliothèque libre.
Sauter à la navigation Sauter à la recherche

Introduction[modifier]

Vous trouverez ci-dessous le texte original du 5ème chapître du traité Pe'a, ainsi que sa traduction en français et d'éventuelles notes explicatives ou remarques diverses.

Texte Original[modifier]

א גדיש שלא לוקט תחתיו--כל הנוגעות בארץ, הרי הן של עניים. הרוח שפיזרה את העומרים--אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים; רבן שמעון בן גמליאל אומר, נותן לעניים נפלה.ה

ב שיבולת שבקציר, וראשה מגיע בקמה--אם נקצרת עם הקמה, הרי של בעל הבית; ואם לאו, הרי של עניים. שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש--מעשר שיבולת אחת, ונותן לו. אמר רבי אליעזר, וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו; אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת, ונותן לו.ה

ג אין מגלגלין בטופח, דברי רבי מאיר; וחכמים מתירין, מפני שאפשר.ה

ד בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום, וצרך--ייטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני, כשיחזור לביתו, ישלם, דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרים, עני היה באותה שעה.ה

ה המחליף עם העניים--שלו, פטור; ושל עניים, חייב. שניים שקיבלו שדה באריסות--זה נותן לזה חלקו מעשר עני, וזה נותן לזה חלקו מעשר עני. המקבל שדה לקצור, אסור בלקט ובשכחה ובפיאה ובמעשר עני. אמר רבי יהודה, אימתיי--בזמן שקיבלה ממנו למחצה לשליש ולרביע; אבל אם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך--מותר בלקט ובשכחה ובפיאה, ואסור במעשר עני.ה

ו המוכר את שדהו--המוכר מותר, והלוקח אסור. לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו. מי שאינו מניח את העניים ללקט, או שהוא מניח את אחד ואת אחד לאו, או שסייע את אחד מהן--הרי זה גוזל את העניים; על זה נאמר "אל תסג, גבול עולים" (ראה משלי כב,כח; משלי כג,י).ה

ז העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית, שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים, עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש--הרי זה אינו שכחה.ה

ח המעמר לכובעות לכומסות, לחררה ולעומרים--אין לו שכחה; ממנו ולגורן, יש לו שכחה. המעמר לגדיש, יש לו שכחה; ממנו ולגורן, אין לו שכחה. זה הכלל: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה, יש לו שכחה; ממנו ולגורן, אין לו שכחה. למקום שאינו גמר מלאכה, אין לו שכחה; ממנו ולגורן, יש לו שכחה.ה

Traduction française[modifier]

Notes explicatives et remarques[modifier]