Utilisateur:Dovi/Halakhot Bi'at Hammiqdash - Pereq I
Texte original[modifier]
ב שתה יתר מרביעית מן היין--אף על פי שהיה מזוג, ואף על פי שהפסיק ושתה מעט מעט--חייב מיתה, ופוסל העבודה.ה
ג [ב] היה שיכור משאר המשכרין, אסור להיכנס למקדש; ואם נכנס ועבד, והוא שיכור משאר המשכרין--אפילו מן החלב או מן הדבילה--הרי זה לוקה, ועבודתו כשרה: שאין חייבין מיתה, אלא על היין בשעת העבודה; ואין מחלל עבודה, אלא שיכור מן היין.ה
ד [ג] וכשם שאסור לכוהן להיכנס למקדש מפני השכרות, כך אסור לכל אדם בין כוהן בין ישראל להורות כשהוא שתוי; אפילו אכל תמרים או שתה חלב, ונשתבשה דעתו מעט--אל יורה, שנאמר "ולהורות, את בני ישראל" (ויקרא י,יא). ואם הורה בדבר שהוא מפורש בתורה, עד שיידעוהו הצדוקיים--מותר: כגון שהורה שהשרץ טמא, והצפרדע טהור, והדם אסור, וכיוצא בזה.ה
ה [ד] ומותר לשיכור ללמד תורה, ואפילו הלכות ומדרשות--והוא, שלא יורה. ואם היה חכם קבוע להוראה--לא ילמד, שלימודו הוראה היא.ה
ו [ה] שתה כדי רביעית בלבד, והיה בה מים כל שהוא, או ישן מעט, או הלך כדי מיל--כבר עבר היין, ומותר לעבוד. אבל אם שתה יותר מרביעית, אפילו מזוג--שינת מעט או הדרך מוסיפין בשכרותו; אלא ישהה לפי השכרות, עד שלא יישאר משכרותו שום דבר בעולם.ה
ז [ו] אנשי משמר--מותרין לשתות יין בלילות, אבל לא בימי שבתן: ואפילו שאר בתי אבות של משמר, שאין עבודתן היום--שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב של יום, ויצרכו לאחרים מאנשי משמרן לסייען. ואנשי בית אב של אותו היום, אסורים לשתות בין ביום בין בלילה--שמא ישתה בלילה וישכים לעבודתו, ועדיין לא סר יינו מעליו.ה
ח [ז] כל כוהן שיודע מאיזה משמר הוא, ומאיזה בית אב הוא, ויודע שבתי אבותיו, קבועים הן בעבודה היום--אסור לו לשתות כל אותו היום; היה יודע מאיזה משמר הוא, ואינו מכיר בית אב שלו--אסור לשתות כל אותה שבת שמשמרתו עובדין בה.ה
ט לא היה מכיר משמרתו, ולא בתי אבותיו--הדין נותן שאסור לשתות יין לעולם; אבל תקנתו קלקלתו, והרי הוא מותר לשתות תמיד--שאינו יכול לעבוד, עד שייקבע בבית אב שלו ובמשמרתו.ה
י [ח] כוהן שגידל שיערו, אסור לו להיכנס מן המזבח ולפנים. ואם נכנס, ועבד--חייב מיתה בידי שמיים כשיכור שעבד: שנאמר "ויין לא ישתו, כל כוהן; וראשם לא יגלחו, ופרע לא ישלחו" (ראה יחזקאל מד,כ-כא)--מה שתוי יין במיתה, אף מגודלי פרע במיתה. [ט] ואין פרועי הראש מחללין עבודה--אף על פי שהוא במיתה, עבודתו כשרה.ה
יא [י] כשם שאין הכוהנים מוזהרין על היין, אלא בשעת ביאה למקדש--כך אין אסורין לגדל פרע, אלא בשעת ביאה למקדש. במה דברים אמורים, בכוהן הדיוט. אבל כוהן גדול--אסור לגדל פרע ולקרוע בגדיו לעולם, שהרי תמיד הוא במקדש; ולכך נאמר בו "את ראשו לא יפרע, ובגדיו לא יפרום" (ויקרא כא,י).ה
יב [יא] כמה הוא גידול הפרע: שלושים יום כנזיר--שנאמר בו "גדל פרע, שיער ראשו" (במדבר ו,ה), ואין נזירות פחותה משלושים יום; לפיכך כוהן הדיוט העובד, מגלח משלושים יום לשלושים יום. [יב] ואנשי משמר אסורין לספר ולכבס בשבתן, כדי שלא יעלו למשמרן כשהן מנוולין, אלא מגלחין ורוחצין ומכבסין, קודם שיעלו.ה
יג מי ששלמה משמרתו בתוך הרגל, מותר לגלח ברגל; אבל אם שלמה בערב הרגל, אינו מגלח אלא בערב הרגל.ה
יד דין קרועי בגדים, ודין פרועי ראש--אחד הוא, שנאמר "ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו, ולא תמותו" (ויקרא י,ו): הא אם עבד והוא קרוע בגדים, חייב מיתה בידי שמיים, אף על פי שעבודתו כשרה, ולא חיללה.ה
טו ייראה לי שכל כוהן הכשר לעבודה--אם נכנס מן המזבח ולפנים, והוא שתוי יין, או שיכור משאר המשכרין, או פרוע ראש, או קרוע בגדים כדרך שקורעין על המתים--אף על פי שלא עבד עבודה, הרי זה לוקה: הואיל והוא ראוי לעבודה, ונכנס בשעת העבודה מנוול ככה, והרי הוא מוזהר שלא ייכנס--לוקה.ה
טז ודין הנכנס ככה מן המזבח ולפנים, ודין היוצא משם--אחד הוא. כיצד: כגון ששתה רביעית יין בין האולם ולמזבח, או קרע בגדיו שם, ויצא--לוקה; וכן אם עבד ביציאתו, חייב מיתה.ה
יז וכן אסור לכל אדם, בין כוהן בין ישראל, להיכנס למקדש כולו מתחילת עזרת ישראל ולפנים, כשהוא שתוי יין, או שיכור, או פרוע ראש דרך ניוול, או קרוע בגדים--אף על פי שאינו באזהרה: שאין זה כבוד ומורא לבית הגדול והקדוש, שייכנס לו מנוול. אבל ישראל שגידל שיערו עד שנעשה מחלפת, ולא היה דרך ניוול--הרי זה מותר להיכנס לעזרת ישראל.ה
Traduction française[modifier]
1. Tout Prêtre autorisé au Service – s’il buvait du vin, il lui était interdit de s’approcher de l’Autel et au delà; et s’il entrait et officiait, son Service [était] invalide, et il [était] passible de mort dans les mains des Cieux, comme il est dit "Afin que vous ne mourriez pas" (Wayiqra 10:9): et celui qui a bu un reviît de vin pur dans une maison, la transgression du vin restera sur lui 40 jours; mais s’il a bu moins d’un reviît de vin, ou s’il a bu un reviît en le séparant [en plusieurs gorgées], ou s’il y a mis de l’eau, ou s’il a bu du vin de son pressoir en présence de quarante, même si c’est plus qu’un reviît – c’est permis, et il ne profane pas le Service.
2. [S’]il buvait plus qu’un reviît de vin – bien qu’il soit coupé [d’eau], et bien qu’il l’ai bu petit à petit – il était passible de mort, et non apte au Service.
3. [2] [S’]il s’était enivré d’autres choses enivrantes, il lui était interdit de pénétrer dans le Temple; et s’il entrait et officiait, celui qui s’était enivré d’autres choses enivrantes – même si c’était de lait ou de figues – il était fouetté, et son Service était kasher: car il n’était passible de mort que pour le vin lors du Service; et il ne profanait le Service que s’il s’enivrait de vin.
4. [3] Et de même qu’il était interdit au Prêtre de pénétrer dans le Temple à cause de l’ivresse, il était interdit à tout homme fils de Prêtre ou parmi Israel d’enseigner ivre; même s’il a mangé des dattes ou bu du lait, [car] il a amoindri son entendement – qu’il n’enseigne pas, comme il est dit "Et instruire les enfants d’Israel" (Wayiqra 10:11). Et s’il enseigne des choses qui sont expliquées dans la Torah, jusqu’aux enseignements des Tsaddiqim – c’est permis: comme s’il enseigne que l’insecte est impur, que la grenouille est pure, que le sang est interdit, etc.
5. [4] Et il est permis de s’enivrer pour [celui qui] étudie la Torah, même les Lois des Midrashot – car lui il n’enseigne pas. Et si c’est un Sage instruisant régulièrement – qu’il n’enseigne pas, car son enseignement et une instruction.
6. [5] [S’]il a bu seulement une mesure de reviît, qui contenait de l’eau, ou s’il a dormi un peu, ou s’il a marché une distance de un mil – il a déjà dépassé le vin, et il est autorisé à officier. Mais s’il a bu plus qu’un reviît, même coupé [d’eau] – qu’il dorme un peu ou marche plus dans son ivresse; qu’il ne reste pas selon son ivresse, jusqu’à ce qu’il ne reste plus rien de son ivresse.
7. [6] Les hommes de la garde – ils ont le droit de boire du vin la nuit, mais pas le jour de leur Shabbat: et même si c’est dans une autre maison que celle de leur garde, qui ne sert pas ce jour là – de peur que le Service des hommes de la Maison dont c’est le jour soit [trop] lourd, et que d’autres hommes de leur garde doivent les aider. Et les hommes de la Maison de ce jour là, ils n’ont pas le droit de boire entre le jour et la nuit – de peur qu’en buvant la nuit et se levant tôt pour leur Service, leur vin ne les ait pas quitté.
8. [7] Tout Prêtre qui sait de quel garde il est, et de quelle Maison il est, et qui sait que la Maison de ses pères est fixée pour le Service ce jour là – il lui est interdit de boire tout ce jour; s’il savait de quelle garde il était, mais ne reconnaissait pas sa Maison – il lui était interdit de boire ce Shabbat où sa garde sert.
9. [S’]il ne reconnaissait pas sa garde, ni sa Maison – la justice dit qu’il est toujours interdit de boire du vin; mais l’ordonnance corrige, et il lui est toujours permis de boire – car il ne peut pas officier, jusqu’à ce qu’il détermine sa Maison et sa garde.
10. [8] Le Prêtre qui découvre sa tête, il lui est interdit d’entrer près de l’Autel et au delà. Et s’il entre et officie – il est passible de mort dans les mains des Cieux comme celui qui s’enivre et officie: comme il est dit "Et le vin, aucun Prêtre n’en boira; et ils ne raseront pas leur tête ni ne la découvriront" (v. Yeh’eziqel 44:20-21) – car celui qui boit du vin [est passible] de mort, et celui qui découvre sa tête aussi [est passible] de mort. [9] Et celui qui découvre sa tête ne profane pas le Service – même s’il [est passible] de mort, son Service est kasher.
11. [10] Tout comme les Prêtre ne sont avertis [de l’interdiction de boire] du vin seulement au moment de leur entrée dans le Temple – de même ils n’ont l’interdiction de découvrir leur tête qu’au moment d’entrer dans le Temple. Dans ces paroles il est question du Prêtre laïc. Mais le Grand Prêtre – il lui est toujours interdit de découvrir sa tête et de déchirer ses vêtement, car il est toujours dans le Temple; et c’est pourquoi il est dit de lui "Sa tête il ne la découvrira pas, et ses vêtements il ne les déchirera pas" (Wayiqra 21:10).
12. Combien [de temps] laissait-on croître sa chevelure: 30 jours comme le Nazir – comme il est dit de lui "Qu’il laisse croître la chevelure de sa tête" (Bamidbar 6:5), et il n’y a pas de nazirat de moins de 30 jours; c’est pourquoi le Prêtre laïc qui officie, se rase de 30 jours en 30 jours. [12] Et les hommes de la garde, il leur est interdit de se couper les cheveux et de se laver pendant leur Shabbat, afin qu’ils ne montent pas vers leur garde comme des misérables, mais qu’ils se rasent et lavent avant de monter.
13. Quiconque termine sa garde pendant une fête, il lui est permis de se raser pendant la fête; mais s’il termine le soir de la fête, qu’il ne se rase que le soir de la fête.
14. La loi sur les vêtements déchirés et la loi sur la tête découverte – ne font qu’une, comme il est dit "Vos têtes vous ne les découvrirez pas et vos vêtements vous ne les découdrez pas, afin que vous ne mourriez pas" (Wayiqra 10:6): si on officiait et déchirait ses vêtement, on était passible de mort dans les mains des Cieux, même si son Service était kasher, et qu’on ne le profanait pas.
15. Il m’est évident que tout Prêtre kasher pour le Service – s’il entrait près de l’Autel et au delà, et qu’il avait bu du vin, ou qu’il était rassasié d’une autre chose enivrante, ou qu’il découvrait sa tête, ou qu’il déchirait ses vêtements comme on les déchire pour un mort – même s’il n’avait pas officié, il était fouetté: parce qu’il était apte au Service, et qu’il est entré au moment du Service comme un misérable, et il était prévenu de ne pas entrer – qu’il soit fouetté.
16. Et la loi sur l’entrée de cette façon vers l’Autel et au delà, et la loi sur la sortie – ne font qu’une. Pourquoi? Parce que celui qui boit un reviît de vin entre le ulam et l’Autel, ou qui déchire là ses vêtement, et ressorte – qu’il soit fouetté; et de même s’il a officié à sa sortie, il est passible de mort.
17. De même, il est interdit à tout homme, que ce soit un Prêtre ou un [membre d’] Israel, d’entrer dans tout le Temple, depuis le début du Parvis d’Israel et au delà, car celui qui a bu du vin, ou qui est ivre, ou qui découvre sa tête comme un misérable, ou qui déchire ses vêtement – même s’il n’en est pas averti: car il n’honore ni ne craint le Temple Grand et Saint, celui qui y pénètre comme un misérable. Mais Israel qui laisse croître ses cheveux jusqu’à ce qu’ils fassent des boucles, et non dans l’intention de s’enlaidir – il lui est permis d’entrer dans le Parvis d’Israel.