Utilisateur:Gilen/Halakhot Beit Habeh'ira - Pereq I
Texte original[modifier]
ב כיון שנכנסו לארץ, העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו. ומשם באו לשילה, ובנו שם בית של אבנים; ופרסו יריעות המשכן עליו, ולא הייתה שם תקרה. ושלוש מאות ותשע ושישים שנה, עמד מקדש שילה. וכשמת עלי, חרב ובאו לנוב ובנו שם מקדש; וכשמת שמואל, חרב ובאו לגבעון ובנו שם מקדש. ומגבעון באו לבית העולמים. וימי נוב וגבעון, שבע וחמישים שנה. ה
ג כיון שנבנה המקדש בירושלים--נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית לה', ולהקריב בהן קרבן; ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד, ובהר המורייה שבה--שנאמר "ויאמר דויד--זה הוא, בית ה' האלוהים; וזה מזבח לעולה, לישראל" (דברי הימים א כב,א), ואומר "זאת מנוחתי, עדי עד" (תהילים קלב,יד). ה
ד בניין שבנה שלמה, כבר מפורש במלכים; וכן בניין העתיד ליבנות--אף על פי שהוא כתוב ביחזקאל, אינו מפורש ומבואר. ואנשי בית שני--כשבנו בימי עזרא--בנוהו כבניין שלמה, ומעין דברים המפורשים ביחזקאל. ה
ה ואלו הן הדברים שהן עיקר בבניין הבית: עושין בו קודש, וקודש הקודשים, ויהיה לפני הקודש מקום אחד והוא הנקרא אולם; ושלושתן נקראין היכל. ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל, רחוקה ממנו כעין קלעי החצר שהיו במדבר; וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אוהל מועד, הוא הנקרא עזרה. והכול נקרא מקדש. ה
ו ועושין במקדש שבעה כלים: מזבח לעולה ולשאר הקרבנות; וכבש שעולים בו למזבח, ומקומו לפני האולם משוך לדרום; וכיור וכנו, לקדש ממנו הכוהנים ידיהם ורגליהם לעבודה, ומקומו בין האולם ולמזבח, משוך לדרום שהוא שמאל הנכנס למקדש. ה
ז ומזבח לקטורת, ומנורה, ושולחן; ושלושתן בתוך הקודש, לפני קודש הקודשים. [ז] המנורה בדרום משמאל הנכנס, ושולחן מימין שעליו לחם הפנים; ושניהם בצד קודש הקודשים מבחוץ. ומזבח הקטורת משוך מבין שניהם, לחוץ. ה
ח ועושין בתוך העזרה גבולין--עד כאן לישראל, עד כאן לכוהנים; ובונים בה בתים לשאר צורכי המקדש, כל בית מהם נקרא לשכה. ה
ט [ח] כשבונין ההיכל והעזרה, בונין באבנים גדולות; ואם לא מצאו אבנים, בונין בלבינים. ואין מפצלין את אבני הבניין בהר הבית--אלא מפצלין אותן ומסתתין אותן מבחוץ, ואחר כך מכניסין אותן לבניין: שנאמר "אבנים גדולות אבנים יקרות, לייסד הבית--אבני גזית" (מלכים א ה,לא), ואומר "ומקבות והגרזן כל כלי ברזל, לא נשמע בבית בהיבנותו" (מלכים א ו,ז). ה
י [ט] ואין בונין בו עץ בולט כלל, אלא או באבנים או בלבינים וסיד; ואין עושין אכסדרות של עץ בכל העזרה, אלא של אבנים או לבינים. [י] ומרצפין כל העזרה באבנים יקרות. ואם נעקרה אבן--אף על פי שהיא עומדת במקומה--הואיל ונתקלקלה, פסולה; ואסור לכוהן העובד לעמוד עליה בשעת העבודה, עד שתיקבע בארץ. ה
יא ומצוה מן המובחר לחזק את הבניין ולהגביהו כפי כוח הציבור, שנאמר "ולרומם את בית אלוהינו" (ראה עזרא ט,ט). ומפארין אותו, ומייפין כפי כוחן: אם יכולין לטוח אותו כולו בזהב, ולהגדיל במעשיו--הרי זו מצוה. ה
יב אין בונין את המקדש בלילה, שנאמר "וביום, הקים את המשכן" (במדבר ט,טו)--ביום מקימין, לא בלילה; ועוסקין בבניין מעלות השחר, עד צאת הכוכבים. והכול חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם--אנשים ונשים, כמקדש המדבר; ואין מבטלין תינוקות של בית רבן לבניין. ואין בניין מקדש דוחה יום טוב. ה
יג המזבח, אין עושין אותו אלא בניין אבנים. וזה שנאמר בתורה "מזבח אדמה, תעשה לי" (שמות כ,כ), שיהיה מחובר באדמה--שלא יבנוהו לא על גבי כיפין, ולא על גבי מחילות; וזה שנאמר "ואם מזבח אבנים" (שמות כ,כא)--מפי השמועה למדו שאינו רשות, אלא חובה. ה
יד כל אבן שנפגמה כדי שתחגור בה הציפורן, כסכין של שחיטה--הרי זו פסולה לכבש ולמזבח, שנאמר "אבנים שלמות תבנה, את מזבח ה'" (דברים כז,ו). ומהיכן היו מביאין אבני מזבח: מן בתולת הקרקע חופרין עד שמגיעין למקום הניכר שאינו מקום עבודה ובניין ומוציאין ממנו האבנים, או מן הים הגדול, ובונין בהן. ה
טו וכן אבני ההיכל והעזרות, שלמות היו. [טו] ואבני היכל ועזרות שנפגמו, או שנגממו--פסולות; ואין להן פדיון, אלא נגנזים. ה
טז כל אבן שנגע בה הברזל--אף על פי שלא נפגמה--פסולה לבניין המזבח ובניין הכבש, שנאמר "כי חרבך הנפת עליה, ותחללהא" (שמות כ,כא). והבונה אבן שנגע בה ברזל במזבח או בכבש--לוקה, שנאמר "לא תבנה אתהן גזית" (שם); והבונה אבן פגום, עובר בעשה. ה
יז [טז] אבן שנפגמה או שנגע בה ברזל, אחר שנבנית במזבח--אותה האבן פסולה, והשאר כשרות. ומלבנין את המזבח פעמיים בשנה, בפסח ובחג; וכשמלבנין אותו, מלבנין במפה, אבל לא בכפיס של ברזל, שמא ייגע באבן ויפסול. ה
יח [יז] אין עושין מדרגות למזבח, שנאמר "ולא תעלה במעלות, על מזבחי" (שמות כ,כב): אלא בונין כמו תל בדרומו של מזבח, מתמעט ויורד מראש המזבח עד הארץ; והוא הנקרא כבש. והעולה במעלות על המזבח, לוקה. ה
יט וכן הנותץ אבן אחת מן המזבח או מכל ההיכל או מבין האולם ולמזבח, דרך השחתה--לוקה, שנאמר "וניתצתם את מזבחותם . . . לא תעשון כן, לה' אלוהיכם" (דברים יב,ג-ד). ה
כ [יח] המנורה וכליה, והשולחן וכליו, ומזבח הקטורת וכל כלי השרת--אין עושין אותן אלא מן המתכת בלבד; ואם עשו אותם של עץ או עצם או אבן או של זכוכית, פסולין. [יט] היו הקהל עניים, עושין אותן אפילו של בדיל; ואם העשירו, עושין אותן של זהב: אפילו המזרקות והשפודין והמגרפות של מזבח העולה, והמידות--אם יש כוח בציבור, עושין אותן של זהב; אפילו שערי העזרה--מחפין אותן זהב, אם מצאה ידם. ה
כא [כ] אין עושין כל הכלים מתחילתן, אלא לשם הקודש; ואם נעשו מתחילתן להדיוט, אין עושין אותן לגבוה. וכלי גבוה--עד שלא נשתמש בהן גבוה, רשאי להשתמש בהן הדיוט; ומשנשתמש בהן גבוה, אסורין להדיוט. אבנים וקורות שחצבן מתחילה לבית הכנסת, אין בונין אותן בהר הבית. ה
Traduction française[modifier]
1. C’est une Mitswa positive que de faire la Maison de L’Eternel, d’être préparé pour y recevoir les Sacrifices, et d’y aller se réjouir trois fois dans l’année – comme il est dit "On me fera un Temple" (Shemot 25:8); et nous avons déjà compris dans la Torah que c’est le Tabernacle qu’a fait Moshe notre Maître, et c’était provisoire – comme il est dit "Car vous n’avez pas atteint pour l’instant…" (Devarim 12:9).
2. Quand ils entrèrent dans la Terre [d’Israel], ils installèrent le Tabernacle en 14 années où ils conquirent et se partagèrent [la Terre]. Et de là ils allèrent à Shilo, et il construirent là la maison des pierres; et ils déployèrent la tente du Tabernacle dessus, et il n’y avait pas là de toit. Et 369 ans [plus tard], ils érigèrent le Temple à Shilo. Et quand Êli mourut, [le Temple] fut détruit et ils allèrent à Nov et là [re]construisirent le Temple; et quand Shemuel mourut, [le Temple] fut détruit et il allèrent à Givôn et ils [re]construisirent là le Temple. Et de Givôn ils allèrent à la Maison [de L’Eternel] pour toujours. Et les jours de Nov et de Givôn [furent de] 57 ans.
3. Quand le Temple fut construit à Jérusalem – tous les [autres] endroits furent interdits, d’y construire la Maison de L’Eternel, et d’y offrir des Sacrifices; et il n’y a de Maison [de l’Eternel] pour les générations des générations qu’à, et seulement à Jérusalem, sur le Mont Moriya – comme il est dit "David dit: Voici la Maison de L’Eternet D.ieu, et voici l’Autel des Holocaustes pour Israel" (Divrei Hayyamim I 22:1), et il est dit "C’est Mon Lieu de Repos à jamais" (Tehilim 132:14).
4. La construction qui fut achevée, est décrite dans le [chapitre] des Rois; la construction qu’il est prévue de construire – bien qu’il soit écrit dans [le livre d’] Yeh’eziqel, qu’elle n’est pas décrite ni expliquée. Et les hommes du second Temple – quand il [le] construire au temps d’Êzra – il [le] construisirent entièrement, selon ce les descriptions de Yeh’eziqel.
5. Et voici les choses qui sont principales pour la construction du Temple: il firent le Saint, et le Saint des Saints, et il y avait devant le Saint un lieu appelé Ulam (litt. Vestibule); et ces trois [parties] sont appelées Heikhal (litt. Palais, Temple). Et ils firent une séparation tout autour du Heikhal, éloignée de lui comme le voile qu’il y avait dans le désert; et tout ce qui était entouré par la séparation était comme le Ohel Hammoêd (litt. Tabernacle), et était appelé Âzara (litt. Parvis). Et le tout était appelé Miqdash (litt. Sanctuaire, Temple).
6. Et il firent dans le Miqdash 7 instruments: l’Autel de l’Holocauste et des autres Sacrifices; et c’était un mouton que l’on sacrifiait dessus, et sa place [était] devant le Ulam dans la direction du Sud; le bassin et son socle, pour que les Prêtres s’y purifient les mains et les pieds pour le Service, et sa place [était] entre le Ulam et l’Autel, dans la direction du Sud qui [était] à gauche de l’entrée du Miqdash.
7. Et l’Autel des Parfums, et la Menorah, et la Table [de préposition]; et les trois étaient à l’intérieur du Saint, devant le Saint des Saints. [7] La Menorah au Sud à gauche de l’entrée, et la Table à droite et dessus les Pains de préposition; et les deux à côté du Saint des Saints par l’extérieur. Et l’Autel des Parfums placé entre les deux, à l’extérieur [du Saint des Saints].
8. Et il firent à l’intérieur du Parvis des séparations – une jusqu’où [pouvait aller] Israel, et une jusqu’où [pouvait aller] les Prêtres; et ils y construisirent des édifices pour toutes les autres nécessités du Temple, et chaque bâtiment s’appelait Lishka (litt. Salle, Bureau).
9. [8] Lorsqu’ils construisirent le Heikhal et le Parvis, ils les construisirent avec de grosses pierres; et lorsqu’il ne trouvaient pas de pierres, il construisaient avec des briques. Et ils ne prirent pas les pierres de la construction sur le Mont du Temple – mais ils les prirent et les taillèrent à l’extérieur, et ensuite ils les firent entrer dans la construction: comme il est dit "De grosses pierres, de lourds pierres, pour les fondations du Temple – des pierres de taille" (Melakhim I 5:32), et il est dit "Et ni les marteaux, ni les haches, ni tout [autre] instrument de fer ne fut entendu dans le Temple pendant sa construction" (Melakhim I 6 :7).
10. [9] Et il n’était construit avec aucun bois apparent, mais seulement avec des pierres ou des briques et de la chaux; et ils ne firent pas le portique de bois dans tout le Parvis, mais seulement des pierres ou des briques. [10] Et ils pavèrent tout le Parvis de pierres lourdes. Et si la pierre était arrachée – bien qu’elle se dresse dans ce lieu – puisqu’elle était abîmée, elle était impropre; et il était interdit au Prêtre de Service de se tenir dessus lors du Service, jusqu’à ce qu’elle soit fixée en terre.
11. Et c’est une Mistwa des plus grandes que de renforcer la construction et d’élever des rochers selon la force de la communauté, comme il est dit "Et pour relever la Maison de notre D.ieu" (Êzra 9:9). Et ils qu’on l’orne, et l’embellisse comme le Prêtre: si l’on peut le recouvrir entièrement d’or, et acconplir de grandes choses – c’est une Mitswa.
12. On ne construit pas le Miqdash durant la nuit, comme il est dit "Et le jour où l’on érigea le Mishkan" (Bamidbar 9:15) – on l’érigea de jour, pas de nuit; et on travailla à la construction depuisMaâlot Hashah’ar (litt. le lever du jour), jusqu’à Tset Hakokhavim (litt. la sortie des étoiles). Et tout le monde est redevable de construire et de supporter financièrement [la construction] en personne – les hommes et les femmes, comme le Miqdash du désert; et les enfants de la Maison du Maître ne resteront pas sans action. Et on ne repoussera pas la construction du Miqdash les jours de fête.
13. L’Autel, on ne le fera qu’avec des pierres. Et c’est ce qu’il est dit dans la Torah "Un Autel de terre tu Me feras" (Shemot 20:20), qu’il soit lié à la terre – qu’on ne le construise pas sur des rochers, et pas au dessus d’une grotte; et c’est ce qu’il est dit "Si c’est un Autel de Pierre" (Shemot 20:21) – c’est pourquoi la tradition enseigne que ce n’est pas une permission, mais une obligation.
14. Toute pierre qui est taillée afin de ceindre l’onyx, comme le couteau de Sheh’ita – elle est impropre pour la rampe et pour l’Autel, comme il est dit "[Avec] des pierres intactes tu construiras l’Autel de L’Eternel" (Devarim 27:6). Et d’où proviennent les pierres de l’Autel ? Il [les] sortirent d’un sol vierge jusqu’à les amener en un lieu étranger où il n’y avait aucun lieu de service [d’une idole] et construction et ils en sortirent les pierres, ou de la Mer Méditerranée, et ils construisirent [le Temple] avec.
15. Et ainsi les pierres du Heikhal et des Parvis étaient intactes. [15] Et les pierres du Heikhal et des Parvis qui étaient abîmées, ou taillées – [elles étaient] impropres; et elles n’avaient d’autre sort que celui d’être rejetées.
16. Toutes les pierres qui étaient touchées par du fer – bien qu’elles ne fussent pas abîmées – [elles étaient] impropres à la construction de l’Autel et à la construction de la rampe, comme il est dit "Car en les touchant avec du fer, tu les as rendues profanes" (Shemot 20:21). Et celui qui construit l’Autel ou la rampe avec une pierre ayant était touchée par du fer – qu’il soit fouetté, comme il est dit "Ne construis pas avec des pierres taillées" (ibid.); et celui qui construit avec des pierres abîmées, il transgresse un [commandement] positif.
17. [16] La pierre abîmée ou qui a été touchée par le fer, après avoir servi à la construction de l’Autel – c’est une pierre impropre, et elle demeure. Et on habille l’Autel plusieurs fois par an, à Pesa’h et aux fêtes; et lorsqu’on l’habille, on l’habille avec une nappe, mais pas avec des chevrons de fer, sinon on touche la pierre et on la rend impropre.
18. [17] On ne fera pas de marches à l’Autel, comme il est dit "Et tu ne monteras pas à l’Autel par des marches" (Shemot 20:22): on ne construira comme un talus que du côté Sud de l’Autel, qui descende du bout de l’Autel jusqu’à la terre; et c’est ce qui est appelé rampe. Et celui qui monte à l’Autel par des marches, qu’il soit fouetté.
19. Et ainsi, celui qui démolit une pierre de l’Autel ou de tout le Heikhal, ou entre le Ulam et l’Autel, de façon à le détruire – qu’il soit fouetté, comme il est dit "Vous renverserez leurs autels…vous ne ferez pas de la sorte pour L’Eternel votre D.ieu" (Devarim 12:3-4).
20. [18] La Menorah et ses ustensiles, et la Table et ses ustensiles, et l’Autel des Parfums et tous les ustensiles du Service – on ne les fera qu’avec, et seulement avec, du métal; et si on les fait en bois ou en os ou en pierre ou en verre, ils sont impropres. [19] Et [si] la communauté est pauvre, on les fera même en plomb; et si l’on est riche, on les fera en or: même les fontaines et les broches et les rôtissoires de l’Autel de l’Holocauste, et [leurs] attributs – si la communauté est puissante, on les fera d’or; même les portes du Parvis – on les recouvrira d’or, si on en trouve dans ses mains.
21. [20] On ne fera tous les instruments depuis le début, dans un but Saint; et si on les fait au début [dans un usage] profane, on ne les fera pas [pour un usage] sacré. Et l’ustensile sacré – tant que l’on ne les a pas utilisé pour [un usage] sacré, il est permis de s’en servir [dans un usage] profane; et quand on s’en sera servi [pour un usage sacré], ils seront interdits [pour l’usage] profane. Les pierres et les tissus qui sont taillés dès le début pour la Maison de l’Assemblée, on ne les confectionnera pas sur le Mont du Temple.