Utilisateur:Gilen/Halakhot Kelei Hammiqdash Wehaôvadim Bo - Pereq I

Texte original

א מצות עשה לעשות שמן המשחה, שיהיה מוכן לדברים שצריכין משיחה בו--שנאמר "ועשית אותו, שמן משחת קודש . . ." (שמות ל,כה). [ב] וככה עשהו משה רבנו במדבר--לקח מן המור והקינמון והקידה, מכל אחד משלושתן חמש מאות שקל בשקל הקודש; ומקנה הבושם חמישים ומאתיים: וזה שנאמר בתורה "וקינמון בשם מחציתו חמישים ומאתיים" (שמות ל,כג)--ששוקלים אותו בשני פעמים, חמישים ומאתיים בכל פעם.ה

ב ושחק כל אחד ואחד לבדו, ועירב הכול, ושרה אותן במים זכין ומתוקין, עד שיצא כל כוחן במים; ונתן על המים שמן זית הין--והוא שנים עשר לוג, כל לוג ארבע רביעייות; ובישל הכול על האש, עד שאבדו המים ונשאר השמן. והניחו בכלי לדורות. ה

ג המור--הוא הדם הצרור בחיה שבהודו, הידוע לכול שמתבשמין בו בני האדם בכל מקום. והקינמון--הוא העץ הבא מאיי הודו, שריחו טוב ומתגמרים בו בני האדם. והקידה, היא הקושט. וקנה בושם--הם הקנים הדקים כתבן האדומים הבאים מאיי הודו, וריחן טוב והם ממיני בשמים שנותנין אותם הרופאים בצורי. ה

ד העושה שמן המשחה כמעשה הזה וכמשקל הזה, ולא הוסיף ולא גרע--במזיד, חייב כרת; ובשוגג, מביא חטאת קבועה: שנאמר "אשר ירקח כמוהו" (שמות ל,לג). והוא, שיעשה אותו להימשח בו; אבל אם עשהו להתלמד, או ליתנו לאחרים--פטור. ה

ה הסך משמן המשחה כזית--במזיד, חייב כרת; ובשוגג, מביא חטאת קבועה: שנאמר "ואשר ייתן ממנו על זר--ונכרת, מעמיו" (שמות ל,לג). ואין חייבין אלא על סיכת שמן המשחה שעשה משה--שנאמר "ממנו", מזה שנאמר בו "שמן משחת קודש יהיה זה, לי" (שמות ל,לא); ומעולם לא נעשה שמן אחר, חוץ ממה שעשה משה. ה

ו אחד הסך את עצמו, ואחד הסך את אחרים--שנאמר "ואשר ייתן ממנו על זר" (שמות ל,לג). הסך כלים, ובהמה, וגויים שהם כבהמה, או שסך מתים בו--פטור, שנאמר "על בשר אדם, לא ייסך" (שמות ל,לב). ה

ז אין מושחין ממנו לדורות אלא כוהנים גדולים, ומשוח מלחמה, ומלכי בית דויד בלבד; אפילו כוהן בן כוהן--מושחין אותו, שנאמר "והכוהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה" (ויקרא כא,י). [ח] בבית שני, שלא היה שם שמן המשחה--היה כוהן גדול מתרבה בלבישת בגדים בלבד, שהיה לובש בגדי כהונה גדולה.ה

ח [ט] כיצד מושחין את הכוהן: צק את השמן על ראשו, וסך ממנו על גבי עיניו כמין כי יווני כזה שנאמר "וייצוק משמן המשחה, על ראש אהרון; וימשח אותו, לקדשו" (ויקרא ח,יב). ומלכי בית דויד, מושחין אותן כמין נזר על ראשו. ולא ימשח במקומות אחרות, ולא ירבה בשמן. ה

ט [י] הנותן משמן המשחה על גבי מלך או כוהן גדול שכבר נמשחו, פטור--שנאמר "ואשר ייתן ממנו על זר" (שמות ל,לג), ואין אלו זרים אצלו; אבל הסך ממנו אפילו למלך וכוהן גדול, חייב--שנאמר "על בשר אדם, לא ייסך" (שמות ל,לב), כל אדם במשמע. וכוהן גדול שנטל שמן המשחה מראשו, וסך במעיו--חייב כרת: והוא, שיסוך ממנו בכזית. ה

י [יא] אין מושחין את המלך, אלא על גבי מעיין; ואין מושחין מלך בן מלך--שהמלכות ירושה למלך לעולם, שנאמר "הוא ובניו, בקרב ישראל" (דברים יז,כ). ואם הייתה שם מחלוקת--מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת, ולהודיע לכול שזה הוא המלך לבדו: כמו שמשחו שלמה מפני מחלוקת אדונייהו, ויואש מפני עתליה, ויהואחז מפני יהויקים אחיו. וזה שמשח אלישע ליהוא--לא בשמן המשחה משחו, אלא בשמן אפרסמון; ודבר זה, מסורת ביד חכמים. ה

יא [יב] כל כלי המקדש שעשה משה במדבר--לא נתקדשו אלא במשיחתן בשמן המשחה, שנאמר "וימשחם, ויקדש אותם" (במדבר ז,א); ודבר זה אינו נוהג לדורות. אלא הכלים כולן--כיון שנשתמשו בהן במקדש במלאכתן, נתקדשו: שנאמר "אשר ישרתו בם בקודש" (במדבר ד,יב), בשירות הם מתקדשין. ה

יב [יג] הכפות והקערות שמקבלין בהן המנחות, וכן המזרקות שמקבלין בהן הדם, ושאר כלי השרת כולן--של כסף ושל זהב היו; ומותר לעשותן של שאר מתכות, כמו שביארנו. וכולן מתקדשין במלאכתן; ואם נשברו--מתיך אותן ועושה אותן כלי אחר, ואין קדושתן מסתלקת מהן לעולם. ה

יג [יד] כלי הקודש שניקבו או שנסדקו--אין סותמין אותן, אלא מתיכין אותן ועושין אותן חדשים. [טו] סכין שנשמט מן הניצב, או שנפגם--אין מחזירין אותו, ולא משחיזין אותו; אלא גונזין אותו בצד ההיכל בין הקודש והאולם לדרום, ועושין אחרים: שאין ענייות, במקום עשירות. ה

יד [טז] שתי מידות של יבש היו במקדש--עישרון, וחצי עישרון: העישרון למנחות, וחצי העישרון לחלוק בו מנחת כוהן גדול שבכל יום. ה

טו [יז] ושבע מידות של לח היו שם--הין, וחצי ההין, ושלישית ההין, ורביעית ההין, ולוג, וחצי לוג, ורביעית. ולמה היו חצי ההין ורביעית ההין ושלישית ההין, למדידת הנסכים של זבחים; ולוג, למדידת שמן המנחות; וחצי לוג, למדידת שמן לכל נר מנרות המנורה; ורביעית, לחלק בה השמן לחביתין. [יח] ואין לנו דבר למדוד בו הין; ולמה היה שם--הואיל והיה במקדש בימי משה, שמדד בו שמן לשמן המשחה. ה

טז ובחצי לוג שהיה במקדש, היו מודדין מים למי סוטה ושמן לתודה; וברביעית שהייתה שם, היו מודדין שמן לחם נזיר ומים לטהרת מצורע. ולא מפני מעשים אלו נתקדשו, אלא מפני המלאכות של מקדש שאמרנו. ה

יז [יט] כל המידות האלו--קודש, ומכלי השרת; אלא שמידות הלח, נמשחו מבפנים ומבחוץ, וכלי היבש, לא נמשחו אלא מבפנים. לפיכך בירוצי מידות הלח, קודש; ובירוצי מידות היבש, חול. ה

Traduction française

1. [C’est] une Mitswa positive de faire l’Huile d’Onction, qui était préparée pour les choses qui devaient êtres ointes avec elle – comme il est dit "Et tu en feras une Huile d’Onction Sainte…" (Shemot 30:25). [2] Et ainsi fit Moshe notre Maître dans le désert – il prit de la myrrhe, du cinnamone et de la casse, de chaque 500 sheqalim, du sheqel sacré; et du jonc aromatique 250 [sheqalim]: et c’est ce qui est dit dans la Torah "Et du cinnamone odorant 250" (Shemot 30:23) – car il est pesé deux fois, 250 [sheqalim] à chaque fois.

2. Et il broyat tout cela séparément, puis mélangea le tout, et laissa tremper dans l’eau pure et douce, jusqu’à ce que toute la puissance soit passée dams l’eau; et il mis sur l’eau de l’huile d’olive, [un] hin – ce qui fait 12 log, chaque log, 4 Revi’it; et il chauffa le tout sur le feu, jusqu’à ce que s’évapore l’eau et que reste l’huile. Puis il la plaça dans un récipient pour les générations.

3. La myrrhe – c’est le sang qui coule d’un animal d’Inde, qui est partout connu de tous les fils de l’homme qui s’en parfument. Et le cinnamone – c’est un arbre qui croît dans une île d’Inde, qui sent bon et dont les fils de l’homme se parfument. Et la casse, c’est le kosht. Et le jonc odorant – ce sont les roseaux fins avec lesquels écrivent les Edomites et qui vient d’une île d’Inde, et qui sentent bon et qui font partie des parfums que les médecins mettent dans l’air avec du baume.

4. Celui qui fait une huile d’onction comme est faite celle-ci, selon ces proportions, et n’y ajoute rien ni n’en retire rien – si c’est volontaire, il est passible de karet; et si ce n’est pas intentionnel, il a fait un péché perpétuel: comme il est dit "Celui qui l’imitera" (Shemot 30:33). Et celui qui la fera en sera oint; mais s’il l’a faite pour apprendre, ou pour la donner à d’autres – il est exempt.

5. Celui qui oint d’Huile d’Onction comme de [l’huile] d’olive – si c’est volontaire, il est passible de karet; et si ce n’est pas intentionnel, il a fait un péché perpétuel: comme il est dit "Celui qui en appliquera sur un étranger, il sera retranché de son peuple" (Shemot 30:33). Et on ne sera passible [de karet] que pour l’utilisation de l’Huile d’Onction qu’avait fait Moshe – comme il est dit "D’elle", ce qui se rapporte à "Ceci sera l’Huile d’Onction Sainte, pour Moi" (Semot 30:31); et jamais on me fera d’autre huile, autre que celle que fit Moshe.

6. Celui qui s’oint lui-même, et celui qui oint les autres – comme il est dit "Et celui qui en appliquera à un étranger" (Shemot 30:35). Celui qui oint des instruments, et des animaux, et les nations qui sont comme des animaux, ou qui en oint les morts – il est exempt, comme il est dit "Sur la chair de l’homme, on n’en mettra pas" (Shemot 30:32).

7. On n’en oindra dans les générations que le Grand Prêtre, l’aumônier militaire, et les Rois de la Maison de David uniquement; même un Prêtre fils de Prêtre – on l’oindra, comme il est dit "Et le Grand Prêtre parmi ses frères, sur la tête duquel aura coulé l’Huile d’Onction" (Wayiqra 21:10). [8] Dans le second Temple, où il n’y avait pas d’Huile d’Onction – le Grand Prêtre portait seulement des vêtements reproduits, [semblables] aux vêtements que portait la Grande Prêtrise.

8. [9] Comment était oint le Prêtre? On versait l’Huile sur sa tête, et on l’en oignait sous ses yeux en forme de Khi grec – comme il est dit "Et il versa de l’Huile d’Onction sur la tête d’Aharon; et il l’oignit pour le sanctifier" (Wayiqra 8:12). Et les Rois de la Maison de David, on les oignait en forme de couronne sur la tête. Et on n’oindra pas en d’autres endroits, et on n’augmentera pas l’huile.

9. [10] Celui qui applique de l’Huile d’Onction sur les pieds du Roi ou du Grand Prêtre qui est déjà oint, est exempt – comme il est dit "Et celui qui en appliquera à l’étranger" (Shemot 30:33), et il n’y a pas d’étranger parmi eux; mais celui qui oint le Roi ou le Grand Prêtre, est coupable – comme il est dit "Sur la chair de l’homme, on n’en oindra pas" (Shemot 30:32), ce qui veut dire tout homme. Et le Grand Prêtre qui met de l’Huile d’Onction sur sa [propre] tête, et oint son ventre – il est passible de karet: car il s’en est oint comme [d’huile] d’olive.

10. [11] Et on n’oindra le Roi que sous les yeux; et on n’oindra pas un Roi fils de Roi – car la Royauté se transmet [de Roi] en Roi éternellement, comme il est dit "Lui et se fils, au milieu d’Israel" (Devarim 17:20). Et s’il y avait là [déjà] une royauté – on l’oindra afin d’éliminer la contestation, et pour faire savoir à tous que c’est lui seul le Roi: comme on oignit Shelomo à cause de la contestation d’Adoniyahu, Yoash à cause d’Âtaliah, et Yehuah’az à cause de Yehuyaqim son frère. Et voici comment Elishâ oignit Yehu – il ne l’oignit pas avec de l’Huile d’Onction, mais avec de l’huile de baume; et cette chose est une tradition [transmises par] les H’akhamim.

11. [12] Tous les ustensiles du Temple que fit Moshe dans le désert – on ne les sanctifia que par onction avec de l’Huile d’Onction, comme il est dit "Il les oignit et les sanctifia" (Bamidbar 7:1); et ceci n’est pas une pratique des générations. Juste tous les ustensiles – parce qu’on se servait d’eux dans le Temple, on les sanctifia: comme il est dit "´Que l’on utilisera dans le Sanctuaire" (Bamidbar 4:12), par le service ils sont sanctifiés.

12. [13] Les cuillères et les bassins qui recevaient les oblations, et aussi les fontaines qui recevaient le sang, et tous les autres ustensiles du Service [du Temple] – ils étaient d’argent et d’or; et il est interdit de les faire d’un autre métal, comme nous l’avons expliqué. Et tous étaient sanctifiés par leur utilisation; et s’ils se cassaient – on les fondait et on faisait de nouveaux ustensiles, et leurs Sainteté ne les quittait jamais.

13. [14] Les ustensiles saints qui se perçaient ou se fissuraient – on ne les rapiéçait pas, mais on les fondait et on les faisait de nouveau. [15] Une lame qui tombait de son support, ou qui était endommagée – on ne la replaçait pas et on ne l’aiguisait pas; mais on la rangeait à côté du Heikhal entre le Saint et le Ulam au Sud, et on en fera d’autres: car il n’y a pas de pauvre dans le lieu de la Richesse.

14. [16] Il y avait deux mesures pour les [poduits] secs dans le Temple – un îssaron, et un demi-îssaron: l’îssaron pour les oblations, et le demi-îssaron pour en prélever l’oblation du Grand Prêtre chaque jour.

15. [17] Et il y avait sept mesures pour les liquides – le hin, le demi-hin, le tiers de hin, le quart de hin, le log, le demi-log, et le reviît. Et pourquoi y avait-il un demi-hin, un quart de hin et un tiers de hin? Pour mesurer les libations des sacrifices; Et le log, pour mesurer l’Huile d’Onction; et le demi-log pour mesurer l’huile de toutes les lampes de la Menorah; et le reviît pour prélever l’huile du tonneau. [19] Et nous n’avons rien à mesurer avec le hin; et pourquoi y en avait-il un [dans ce cas]? Parce qu’il était dans le Sanctuaire su temps des Moshe, qui mesurait avec l’huile pour [faire] l’Huile d’Onction.

16. Et avec le demi-log qui était dans le Temple, on mesurait l’eau [amère] de la femme suspectée d’adultère et l’huile de remerciement; et avec le reviît qui y était, on mesurait l’huile du pain du nazir et l’eau de purification des lépreux. Et ce n’est pas parce leur fabrication qu’ils étaient sanctifiés, mais par leur utilisation dans le Temple comme nous l’avons dit.

17. [19] Toutes ces mesures – [sont] sacrées, et [font partie] des ustensiles du Service; seuls les mesures pour les liquides on oignait à l’intérieur et à l’extérieur, et les ustensiles pour [les produits] secs, on ne les oignait qu’à l’intérieur. Car l’excédent des mesures pour liquides et saint; et l’excès des mesures [pour les produits] secs et profane.

Mishne Torah > Sefer Âvoda > Halakhot Kelei Hammiqdash Wehaôvadim Bo