Utilisateur:Gilen/Halakhot Kelei Hammiqdash Wehaôvadim Bo - Pereq II

Texte original

א הקטורת נעשית בכל שנה ושנה; ועשייתה מצות עשה, שנאמר "ואתה קח לך סמים . . ." (ראה שמות ל,כג; שמות ל,לד). ונתפרשו בתורה ארבעה מסמניה--והן, "נטף ושחלת וחלבנה . . . ולבונה" (שמות ל,לד); ושאר סמניה, הלכה למשה מסיניי. [ב] ואחד עשר סמנין נאמרו לו למשה בסיניי, והם שעושין אותן במשקל מכוון; ומוסיפין עימהן בלא משקל מלח סדומית וכיפת הירדן, ועשב אחד שמעלה העשן, ולא היו יודעים אותו אלא אנשים ידועים, והוא היה הלכה בידם איש מפי איש.ה

ב [ג] וזה הוא משקל אחד עשר סמניה: נטף ושחלת וחלבנה ולבונה, מכל אחד משקל שבעים מנה; והמנה, מאה דינרין. ומור וקציעה ושיבולת נרד וכרכום, מכל אחד שישה עשר מנה; קושט, שנים עשר מנה; קינמון, תשע מנים; קילופה, שלוש מנים. משקל הכול, שלוש מאות ושמונה ושישים מנה. ה

ג שוחקין הכול הדק; ומוסיפין לה רובע הקב מלח סדומית, וכיפת הירדן ומעלה עשן כל שהוא. ומקטיר ממנה בכל יום על מזבח הזהב, מנה--שלוש מאות חמישה ושישים יום, כנגד ימות החמה. והשלוש מנים הנשארות--שוחק אותם ערב יום הכיפורים, דקה מן הדקה, עד שמוציא ממנה מלוא חופניו, להקטיר ביום הכיפורים. והנשאר, הוא מותר הקטורת שאמרנו בשקלים. ה

ד נטף האמור בתורה, הוא עצי הקטף שיוצא מהן הצורי; והשחלת, היא הציפורן שנותנין בני אדם במוגמרות; והחלבנה, כמו דבש שחור, וריחו קשה, והוא שרף אילנות בערי יוון. וזה הוא שמות הסמנים בלשון ערבי--עוד בלסאן, ואצ'פאר טיב, ומיעה, ולבאן, ומסך, וקציעה, וסנבל אלנארדין, וזעפראן, וקסט, ועוד, וקשר סליכ'ה, וענבר. ה

ה כיצד מפטמין את הקטורת: מביא תשעת קבין בורית כרשינה, ושף בה את הציפורן; ואחר כך שורה את הציפורן, באחד ועשרים קב של יין חזק ביותר; ואחר כך שוחק כל אחד ואחד מן הסמנים בפני עצמו הדק, וכשהוא שוחק אומר, היטב הדק הדק היטב, כל זמן ששוחק; ומערב הכול. [ו] וכל מעשיה בקודש בתוך העזרה, ומשל הקדש; והמפטם את הקטורת מן החולין, פסולה. ה

ו [ז] פעמיים בשנה היו מחזירין אותה למכתשת. בימות החמה, היו מפזרים אותה כדי שלא תתעפש; ובימות הגשמים, צוברין אותה כדי שלא יפוג ריחה. [ח] נתן לתוכה דבש כל שהוא, פסלה; חיסר אחד מסמניה--חייב מיתה, שהרי נעשית קטורת זרה. פיטמה מעט מעט במתכונתה, כשרה--אפילו פיטם פרס בשחרית, ופרס בין הערביים. ה

ז [ט] העושה קטורת מן אחד עשר סמנין אלו, לפי משקלות אלו, כדי להריח בה, ואף על פי שלא הריח--חייב כרת על עשייתה, אם עשה במזיד; ובשוגג, מביא חטאת קבועה: אף על פי שלא עשה המשקל כולו, אלא חצייו או שלישו, הואיל ועשה לפי משקלות אלו, חייב--שנאמר "במתכונתה, לא תעשו לכם . . . איש אשר יעשה כמוה, להריח בה--ונכרת, מעמיו" (שמות ל,לז-לח). ה

ח [י] עשה להתלמד בה, או למוסרה לציבור--פטור; הריח בה, ולא עשיה--אינו חייב כרת, אלא דינו כדין כל הנהנה מן הקודש: לא חייבה תורה כרת, אלא לעושה במתכונתה להריח בה. ה

ט [יא] מזבח הזהב שבהיכל--עליו מקטירין הקטורת בכל יום, ואין מקריבין עליו דבר אחר; ואם הקטיר עליו קטורת אחרת שאינה כזו, או שהקטיר עליו קטורת כזו שהתנדב אותה יחיד או רבים, או הקריב עליו קרבן, או הסיך נסך--לוקה, שנאמר "לא תעלו עליו קטורת זרה, ועולה ומנחה . . ." (שמות ל,ט). ה

י [יב] בעת שמוליכין את הארון ממקום למקום, אין מוליכין אותו לא על הבהמה, ולא על העגלות; ולפי ששכח דויד ונשאו על העגלות, נפרץ פרץ בעוזא. אלא מצוה לנוטלו על הכתף, שנאמר "כי עבודת הקודש עליהם, בכתף יישאו" (במדבר ז,ט). ה

יא [יג] כשנושאין אותו על הכתף, נושאין פנים כנגד פנים, ואחוריהם לחוץ, ופניהם לפנים. ונזהרין, שלא יישמטו הבדים מן הטבעות: שהמסיר אחד מן הבדים מן הטבעות--לוקה, שנאמר "בטבעות, הארון, יהיו, הבדים: לא יסורו, ממנו" (שמות כה,טו). ה

Traduction française

1. Tu feras l’encens chaque année; et sa réalisation est une Mitswa positive, comme il est dit "Et prends pour toi des aromates" (v. Shemot 30:23; Shemot 20:34). Et on l’interprète dans la Torah [par] 4 ingrédients – et ils sont, "storax, ongle aromatique, galbanum… et encens mâle" (Shemot 30:34); et les autres ingrédients, c’est une loi [dictée] à Moshe au Sinay. [2] Et 11 ingrédients furent cités à Moshe au Sinay, et on les emplois dans des proportions fixes; et on leur ajoute sans mesurer du sel de Sodome et de l’ambre, et une plante qui est au dessus de la fumée, et on ne la connaît pas à part les hommes connus, et c’était une loi [transmise] oralement.

2. [3] Et voici les proportions des 11 ingrédients: le storax, l’ongle aromatique, le galbanum et l’encens mâle, de chacun une proportion de 70 mane; et le mane, [c’est] 100 dinar. Et la myrrhe, la casse, l’épis de nard et le safran, de chacun 60 mane; le kosht, 12 mane; la cinnamone, 9 mane; du qilufa, 3 mane. Le poids total, 368 mane.

3. On pile le tout finement; et on y ajoute un quart de qav de sel de Sodome, puis de l’ambre et [on passe] le tout au-dessus la fumée. Et on ne brûle tous les jours sur l’Autel d’or, 1 mane – 365 jours, selon les jours du soleil. Et les 3 mane qu’il reste – on les broies le soir de Yom Hakippurim, très finement, jusqu’à obtenir [quelque chose] d’impalpable, pour brûler le jour de Kippur. Et ce qu’il en reste, c’est l’excédent d’encens dont nous avons parlé dans Sheqalim.

4. Le storax qui est cité dans la Torah, c’est un arbre récolté dont sort une résine; et l’ongle aromatique, c’est unguis odoratus que les fils de l’homme brûlent comme parfum; et le galbanum, est comme du miel noir, et son odeur est forte, et c’est une résine des arbres qu’il y a dans les villes grecques. Et voici les noms des ingrédients en langue arabe – ôd balzan, ajfar tib, miâ, laban, masakh, qtsiâ, sanval alnardin, za’faran, qost, ôd, kashar sligha, et ânvar.

5. Comment compose-t-on l’encens: on prend 9 qav de solution alcaline de karshina et on y écrase l’unguis odoratus; et ensuite on fait tremper l’unguis odoratus, [et] avec 21 qav de vin on le renforce; et ensuite on broie tous les ingrédients ensemble finement, et lorsqu’on le broie on dit « bien c’est fin, fin c’est bien », tout le temps où l’on broie; et on mélange le tout. [6] Et toute la préparation [se fait] dans le Sanctuaire, à l’intérieur du Parvis, à partir de ce qui est saint; et la composition de l’encens à partir [de produits] profanes n’est pas propre [au Service].

6. [7] Deux fois par an on en refait au mortier. Les jours de soleil on l’étale afin qu’il ne moisisse pas; et les jours de pluie, on le rassemble pour qu’il ne perde pas son odeur. [8] Le mélanger totalement avec du miel, [le rend] impropre; ôter un des ingrédients – on est passible de mort, car c’est faire de l’encens idolâtre. Le fabriquer par petites quantités, c’est valide – même si on le confectionne à l’approche du matin, et à l’approche de l’entre deux soirs.

7. [9] Celui qui fait de l’encens de ces 11 ingrédients, selon ces proportions, afin d’en parfumer, bien qu’il n’en ait pas parfumé – il est passible de karet pour sa fabrication, s’il l’a fait intentionnellement; et [si c’est] non intentionnellement, il fait un péché perpétuel: bien qu’il ne l’ait pas fait toute la quantité, mais [juste] la moitié ou le tiers, puisqu’il l’a fait selon ces proportions, il est redevable – comme il est dit "Dans ses proportions, tu ne t’en feras pas… l’homme qui en fera de semblable pour en respirer l’odeur, sera retranché de son peuple" (Shemot 30:37-38).

8. [10] En faire pour apprendre, ou pour en donner à la communauté – c’est permis; en respirer l’odeur, sans en faire – n’est pas passible de karet, mais il sera jugé comme celui qui jouit des [choses] sacrées: la Torah rend passible de karet, que pour en faire dans ces proportions pour en respirer l’odeur.

9. [11] L’Autel d’or qui est dans le Heikhal – dessus on brûle l’encens tous les jours, et on n’oubliera jamais une seule fois; et si l’on brûle dessus un autre encens qui n’est pas comme celui-ci, ou que l’on brûle dessus une encens comme celui-ci qui a été offert par un particulier ou par une multitude, ou si l’on brûle dessus un sacrifice, ou si l’on y verse des libations – on sera fouetté, comme il est dit "Tu n’y feras pas monter d’encens idolâtre, de sacrifice et d’offrande…" (Shemot 30:9).

10. [12] Lorsque l’on déplacera l’Arche d’un endroit à un autre, on ne la déplacera pas sur [le dos] d’un animal, ni sur un chariot; et comme David l’a oublié et a l’a transportée sur un chariot, elle fut cassée par Uzza. Ce n’est une Mitswa que de la porter sur les épaules, comme il est dit "Car chargé du Service Sacré, il la portaient sur l’épaule" (Bamidbar 7:9).

11. [13] Lorsque l’on ne la portera pas sur l’épaule, on la portera face à face, le dos vers l’extérieur, et face contre face. On fera attention à ce qu’elle ne tombe pas une barre de son anneau: car celui qui ôte une des barres de son anneau – qu’il soit fouetté, comme il est dit "Dans les anneaux de l’Arche il y aura des barres: on ne les retirera pas" (Shemot 25:15).

Mishne Torah > Sefer Âvoda > Halakhot Kelei Hammiqdash Wehaôvadim Bo