Utilisateur:Gilen/Halakhot Kelei Hammiqdash Wehaôvadim Bo - Pereq IV

Texte original

א הכוהנים הובדלו מכלל הלויים לעבודת הקרבנות, שנאמר "וייבדל אהרון להקדישו קודש קודשים" (דברי הימים א כג,יג); ומצות עשה היא להבדיל הכוהנים, ולקדשם ולהכינם לקרבן--שנאמר "וקידשתו--כי את לחם אלוהיך, הוא מקריב" (ויקרא כא,ח). [ב] וצריך כל אדם מישראל לנהוג בו כבוד הרבה, ולהקדים אותם לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון.ה

ב [ג] משה רבנו חילק הכוהנים לשמונה משמרות, ארבעה מאלעזר וארבעה מאיתמר; וכן היו עד שמואל הנביא. ובימי שמואל, חילקם הוא ודויד המלך לארבעה ועשרים משמר; ועל כל משמר ומשמר ראש אחד ממונה. ועולין לירושלים לעבודה, משמר בכל שבת. ומיום השבת ליום השבת, הן מתחלפין--משמר יוצא והאחר שהוא אחריו נכנס, עד שייגמרו; וחוזרין חלילה.ה

ג [ד] ומצות עשה, להיות כל המשמרות שווים ברגלים; וכל שיבוא מן הכוהנים ברגל ורצה לעבוד--עובד וחולק עימהם, ואין אומרין לו לך עד שיגיע משמרך: שנאמר "וכי יבוא הלוי מאחד שעריך" (דברים יח,ו).ה

ד [ה] במה דברים אמורים, בקרבנות הרגלים, ובחילוק לחם הפנים, ובחילוק שתי הלחם של עצרת. אבל נדרים ונדבות ותמידין, אין מקריבין אותן ואפילו ברגל אלא משמר שזמנו קבוע--שנאמר "חלק כחלק, יאכלו, לבד ממכריו, על האבות" (דברים יח,ח): כלומר חלק כחלק יאכלו בקרבנות הציבור, ואינן חלק כחלק בשאר הדברים, שכבר חילקו אותן האבות, וקבעו אותן כל משמר ומשמר בשבתו. [ו] וכן עבודת לחם הפנים, במשמר שזמנו קבוע; אבל עבודת שתי הלחם, בכל המשמרות.ה

ה ומניין שאינו מדבר אלא ברגלים--שנאמר "מאחד שעריך, מכל ישראל" (דברים יח,ו), בשעה שכל ישראל באין בשער אחד. ומניין שאינו מדבר אלא בכוהנים--שנאמר "חלק כחלק, יאכלו" (דברים יח,ח), ואין שם מתנות להיאכל אלא לכוהנים בלבד.ה

ו [ז] וכן כוהן שהיה לו קרבן--הרי זה בא למקדש ומקריבו בכל יום שירצה, שנאמר "ובא בכל אוות נפשו . . . ושירת" (דברים יח,ו-ז): ואפילו חטאתו ואשמו, הוא מקריב ומכפר על ידי עצמו; והעור של קרבנו, שלו. ואם רצה ליתן את קרבנו לכל כוהן שירצה להקריבו, נותן; ועור הקרבן ועבודתו, לאותו הכוהן בלבד שנתן לו.ה

ז [ח] היה הכוהן בעל הקרבן בעל מום--נותן קרבנו לאנשי משמר, והעור שלהם. היה זקן או חולה, שיכול לעבוד על ידי הדוחק--נותן קרבנו לכל כוהן שירצה, והעור והעבודה לאנשי משמר; ואם אינו יכול לעבוד כלל, הרי הקרבן נאכל לאנשי משמר.ה

ח [ט] היה טמא בקרבנות הציבור, וכל הכוהנים טמאים--נותנו לבעלי מומין טהורים שבאותו משמר; ועורו ועבודתו, לאנשי משמר הטמאים.ה

ט [י] היה הקרבן של כוהן גדול, והיה אונן--נותנו לכל כוהן שירצה, ועורו ועבודתו לאנשי משמר: כיון שכוהן גדול האונן ראוי לעבודה, כמו שיתבאר--הרי זה עושה שליח לקרבנו.ה

י [יא] כל ראש משמר ומשמר, מחלק משמרו לבתי אבות, עד שיהיה כל בית אב ואנשיו עובד ביום אחד מימות השבת, והאחר ביום של אחריו, והאחר ביום של אחריו. וכל בית אב ואב, ראש אחד ממונה עליו.ה

יא [יב] וממנין כוהן גדול, הוא ראש לכל הכוהנים; ומושחין אותו בשמן המשחה, ומלבישין אותו בגדי כהונה גדולה--שנאמר "והכוהן הגדול מאחיו . . ." (ויקרא כא,י). ואם אין שם שמן המשחה--מרבין אותו בבגדי כהונה גדולה בלבד, שנאמר "אשר יוצק על ראשו שמן המשחה, ומילא את ידו, ללבוש, את הבגדים" (שם): כשם שמתרבה בשמן המשחה, כך מתרבה בבגדים.ה

יב [יג] כיצד מרבין אותו בבגדים: לובש שמונה בגדים ופושטן, וחוזר ולובשן למחר שבעת ימים, יום אחר יום--שנאמר "שבעת ימים, ילבשם הכוהן תחתיו--מבניו" (שמות כט,ל); וכשם שריבוי בגדים שבעה--כך משיחה בשמן שבעה, יום אחר יום. ואם עבד קודם שיתרבה בבגדים כל שבעה, או קודם שיימשח כל שבעה--עבודתו כשרה: הואיל ונתרבה או נמשח פעם אחת, נעשה כוהן גדול לכל דבר.ה

יג [יד] אין בין כוהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים, אלא פר שמביא כוהן המשיח, אם שגג באחת מן המצוות שחייב עליהן חטאת, שנאמר "אם הכוהן המשיח יחטא, לאשמת העם" (ויקרא ד,ג); אבל לשאר הדברים, שווים הם.ה

יד [טו] אין מעמידין כוהן גדול, אלא בית דין של שבעים ואחד. ואין מושחין אותו אלא ביום, שנאמר "ביום הימשח אותו" (ויקרא ו,יג); וכן אם נתרבה בבגדים בלבד, אין מרבין אותו אלא ביום. ואין ממנין שני כוהנים גדולים כאחת.ה

טו [טז] וממנין כוהן אחר, יהיה לכוהן גדול כמו המשנה למלך; והוא הנקרא סגן, והוא הנקרא ממונה. ויהיה עומד לימין כוהן גדול תמיד, וזה כבוד הוא לו. וכל הכוהנים מתחת יד הסגן.ה

טז [יז] ועוד ממנין קתיקולין, להיותן לסגן כמו הסגן לכוהן גדול; ואין פחות משניים. וממנין אמרכולין, אין פחות משבעה; ומפתחות העזרה בידם--רצה האחד לפתוח, אינו יכול עד שיתכנסו כל האמרכולין ויפתחו.ה

יז [יח] וממנין גזברין מתחת ידי האמרכולין, ואין פוחתין משלושה גזברין; והגזברין--הן שגובין כל ההקדשות, ופודין את הנפדה מהן, ומוציאין אותן לדברים הראויין להוצאה.ה

יח [יט] כוהן גדול המשוח קודם למרובה בגדים, ומרובה בגדים העומד לשרת קודם למשוח שעבר מחמת קרי, והעובר מחמת קרי קודם לעובר מחמת מום, ועובר מחמת מום קודם לכוהן משוח מלחמה, ומשוח מלחמה קודם לסגן, וסגן קודם לקתיקול, וקתיקול קודם לאמרכול, ואמרכול קודם לגזבר, וגזבר קודם לראש המשמר, וראש המשמר קודם לראש בית אב, וראש בית אב קודם לכוהן הדיוט משאר הכוהנים. נמצאו הכוהנים תמיד שמונה מעלות, זו למעלה מזו.ה

יט [כ] כשימות המלך, או כוהן גדול, או אחד משאר הממונים--מעמידין תחתיו בנו או הראוי ליורשו, וכל הקודם בנחלה קודם לשררות המת, והוא שיהיה ממלא מקומו בחכמה, או ביראה אף על פי שאינו כמותו בחכמה: שנאמר במלך "הוא ובניו, בקרב ישראל" (דברים יז,כ), מלמד שהמלכות ירושה; והוא הדין, לכל שררה שבקרב ישראל--שהזוכה לה, זוכה לעצמו ולזרעו.ה

כ [כא] משוח מלחמה--אין בנו מתמנה תחתיו לעולם, אלא הרי בנו כשאר הכוהנים: אם נמשח למלחמה, נמשח; ואם לא נמשח, לא נמשח. וכשכוהן משוח מלחמה משמש במקדש, משמש בארבעה כלים כשאר כוהנים.ה

כא מעלין משררה לשררה שהיא גדולה ממנה, ואין מורידין אותו לשררה שהיא למטה ממנה--שמעלין בקודש, ולא מורידין לעולם משררה שבקרב ישראל: אלא אם סרח. [כב] וכוהן גדול שעבר עבירה שחייב עליה מלקות--מלקין אותו בבית דין של שלושה, כשאר מחוייבי מלקות; וחוזר לגדולתו.ה

Traduction française

1. Les Prêtres se différencient des Lévites pour le Services des Sacrifices, comme il est dit "Et Aharon était à art pour ses fonctions éminemment saintes" (Divrei Hayamim I 23:13); et c’est une Mitswa positive que de distinguer les Prêtres, pour sanctifier et préparer les Sacrifices – comme il est dit "Et révère le car il offre en sacrifice le pain de ton D.ieu" (Wayiqra 21:8). [2] Et chaque homme d’Israel doit se comporter [envers eux] avec beaucoup de révérence, et les faire précéder devant toutes les choses saintes, leur parler en premier et les bénir en premier, et leur donner la plus belle portion.

2. [3] Moshe notre Maître divisa les Prêtres en 8 groupes, 4 d’Eliêzer, et 4 d’Itamar; et ainsi fut jusqu’à Shemuel le Prophète. Et du temps de Shemuel, le Roi David les divisa en 24 groupes; et chaque groupe avait un chef. Et ils montaient à Jérusalem pour le Service, pour la garde chaque Shabbat. Et de Shabbat en Shabbat, ils changeaient – un groupe sortait et celui qui était après lui entrait, jusqu’à la fin; puis on repartait du début.

3. [4] Et c’est une Mitswa positive que tous les gardes soient également au fêtes; et tout Prêtre qui vient au fêtes et veut servir [au Temple] – qu’il serve et se séparent d’eux, et on ne lui dira pas de s’en aller avant que son groupe arrive : comme il est dit "Et quand le Lévite viendra d’une de tes villes" (Devarim 18:6).

4. [5] Sur ces choses il est dit des Sacrifices des fêtes, de la présentation des Pains de préposition, et de la présentation des deux pains de Shavuôt. Mais les offrandes votives, les dons et les [offrandes] perpétuelles, on ne les offrira pas, même les fêtes sauf [si] l’on garde en sont temp perpétuel – c’est ce qui est dit "Part pour part ils mangeront, indépendamment de leur pères" (Devarim 18:8): ce qui signifie part pour part ils mangeront des offrandes publiques, et les part ne diffèreront en rien, car déjà leurs pères les différencièrent, et toujours chaque garde en son Shabbat. [6] Et ainsi le service des Pains de préposition, pour les gardes en leur temps; mais le services des deux pains, pour tous les groupes.

5. Et pourquoi cela ne parle que des fêtes – comme il est dit "D’une des tes villes, de tout Israel" (Devarim 18:6), lorsque tout Israel vient à une porte. Et pourquoi cela ne parle que des Prêtres – comme il est dit "Part pour part ils mangeront" (Devarim 18:8), et il n’y a là aucun don Heikhal autres que les Prêtres.

6. [7] Et de même le Prêtre a un sacrifice – c’est celui qui va au Temple et sacrifie chaque jour où il le veut, comme il est dit "Et il viendra de son plein gré… et il servira" (Devarim 18:6-7): et si il a transgressé [la Loi] et a péché, qu’il sacrifie pour être pardonné de ses propres mains; et la peau de son offrande [sera] pour lui. Et s’il veut donner son offrande à tout Prêtre qui veuille le sacrifier, qu’il le conne; Et la peau du sacrifice et son travaille, seulement pour le Prêtre à qui il a donné [l’offrande].

7. [8] [Si] le Prêtre chargé du sacrifice avait une infirmité – il donnait son sacrifice aux groupes, et la peau était pour eux. [S’il] y avait une personne âgée ou malade, qui pouvait offrir un sacrifice en urgence – il donne son offrande à tout Prêtre qu’il désire, et la peau et le sacrifice aux hommes du groupe; et s’il ne peut pas servir de tout, l’offrande est mangée par les hommes du groupe.

8. [9] Les offrandes publiques avaient un défaut, et tous les Prêtres avaient une impureté – on donnera aux possesseurs ayant une infirmité pure qui sont du groupe; et leur peau et leur service, aux hommes du groupe qui sont impurs.

9. [10] Le Grand Prêtre avait une offrande et il était en deuil – il le donnera à tout Prêtre qu’il voudra, et sa peau et son service au groupe: parce que le Grand Prêtre en deuil est propre au service, comme c’est clarifié – c’est qu’il fait un émissaire pour son offrande.

10. [11] Chaque chef de groupe, se séparait du groupe de la maison de ses pères, jusqu’à ce que toute la maison de son père serve un jour de Shabbat, et un autre le jour d’un autre, et un autre le jour d’un autre. Et toutes les maisons ancestrales [avait] un chef.

11. [12] Et dans ce compte, le Grand Prêtre était le chef de tous les Prêtres; et ils l’oignaient d’Huile d’Onction, et la paraient des vêtement de la Grande Prêtrise – comme il est dit "Et le Grand Prêtre de ses frères…" (Wayiqra 21:10). Et s’il n’y avait pas d’Huile d’Onction – on le mettait dans sa charge par les vêtements de la Grande Prêtrise seulement, comme il est dit "Sur la tête duquel aura coulé l’Huile d’Onction, et dont on aura donné la fonction, habillé des vêtements [de la Prêtrise]" (ibid) : de même que l’on investit d’une fonction par l’Huile d’Onction, on investit aussi par les vêtements.

12. [13] Et de comment augmentait-on les vêtements ? Il portait et enlevait 8 vêtements, puis se rhabillait de nouveau les sept jours [de la semaine], jour après jour – comme il est dit "Sept jours [durant], le Prêtre qui est après lui parmi ses fils les portera" (Shemot 29:30); et ainsi jusqu’au septième vêtement – de même pour l’onction d’Huile [durant] sept [jours], jour après jour. Et s’il a officié avant que les vêtements soient au nombre de sept, ou avant qu’il soit oint les sept [fois] – son Service est kasher: car il a reçu [un vêtement] ou a été oint [au moins] une fois, cela fait de lui un Prêtre en toute chose.

13. [14] Il n’y aura rien entre l’onction du Prêtre par l’Huile d’Onction et l’augmentation des vêtements, à part le bœuf que fera venir le Prêtre oint, s’il a péché sur l’un des commandements dont il est redevable pour les sacrifices, comme il est dit "Si le Prêtre oint a péché à la charge du peuple" (Wayiqra 4:3); mais si c’est pour autre chose, ils sont valables.

14. [15] Seul le Tribunal de 71 [sages] mettra en place le Grand Prêtre. Et on ne l’oindra que de jour, comme il est dit "Le jour se son Onction" (Wayiqra 6:13); et de même si l’on lui augmente [le nombre] de ses vêtements, ce ne sera que de jour. Et il n’y aura pas deux Grands Prêtres en même temps.

15. [16] Et s’il y a une autre Prêtre, il sera pour le Grand Prêtre comme le vice-roi pour un Roi; et il sera appelé Segan (litt. Suppléant), et il sera [encore] appelé Memunne (litt. Préposé). Et il se tiendra toujours à la droite du Grand Prêtre, et il l’honnorera. Et tous les Prêtres sont sous les ordres du Segan.

16. [17] Et on nommait également des Trésoriers, qui étaient pour le Segan comme le Segan pour le Grand Prêtre; et il n’y en avait pas moins de deux. Et on nommait des Conseillers, et il n’y en avait pas moins de 7; et les clefs du Parvis [étaient] dans leur mains – si l’un [d’entre eux] voulait ouvrir, il ne pouvait pas tant que tous les Conseillers soient entrés, puis il ouvrait.

17. [18] Et on nommait des Gizbarin (litt. Trésoriers) sous les ordres des Conseillers, il il n’y avait pas moins de 3 Gizbarin; Et les Gizbarin – ils collectaient toutes les offrandes, et en rachetaient les rachats, et prélevaient les prélèvements appropriés.

18. [19] Le Grand Prêtre était oint avant de recevoir ses vêtements, et recevait ses vêtements de Service avant d’oindre [l’offrande] pour péché accidentel, et [l’offrande] pour péché accidentel avant [l’offrande] pour péché d’infirmité, et [l’offrande] pour péché d’infirmité avant le Prêtre oint pour la guerre, et le Prêtre oint pour la guerre avant le Segan, et le Segan avant le Gizbar, et le Gizbar avent le chef des gardes, et le chef des gardes avant le chef de la Maison des Pères, et le chef de la Maison de Pères avant le Prêtre d’un autre niveau parmi les Prêtres. Il y aura toujours 8 grades de Prêtres, les uns au-dessus des autres.

19. [20] Lorsque l’on mettra en place le Roi, ou un Grand Prêtre, ou l’un des autres superviseurs – on fera tenir derrière lui son fils ou son héritier légitime, et tout prédécesseur dont il aura hérité avant sa mort, et celui qui sera son successeur en sagesse, ou que l’on craindra bien qu’il ne soit pas comme lui en sagesse: comme il est dit du Roi "Lui et ses fils au milieu d’Israel" (Devarim 17:20), ce qui enseigne que la Royauté est un héritage; et c’est la justice, pour toute autorité au milieu d’Israel – que celui qui le mérite en hérite puis le transmette.

20. [21] L’oint pour la guerre – son fils ne sera jamais nommé derrière lui, mais sont fils sera comme les autres Prêtres: s’il [doit être] oint pour la guerre, qu’il soit oint; et s’il ne [doit pas être] oint, qu’il ne soit pas oint. Et lorsque le Prêtre oint pour la guerre sert dans le Temple, il sert avec les 4 instruments comme les autres Prêtres.

21. Et on établira une autorité sur l’autorité qui soit plus grande qu’elle, et on ne l’abaissera pas au niveau de l’autorité qui est au-dessous d’elle – car on élève par le sacré, et jamais on ne rabaisse une autorité qui est au milieu d’Israel: sauf si elle pèche. [22] Et le Grand Prêtre qui pèche par un péché pour lequel il est passible de coups de fouet – on le fouettera dans le Tribunal de 3 [Sages], comme les autres [qui sont] passibles de coups de fouet; puis il retournera à sa Grandeur.

Mishne Torah > Sefer Âvoda > Halakhot Kelei Hammiqdash Wehaôvadim Bo