Utilisateur:Gilen/Halakhot Kelei Hammiqdash Wehaôvadim Bo - Pereq IX

Texte original

א כיצד מעשה הציץ: עושה טס של זהב רוחב שתי אצבעות, ומקיף מאוזן לאוזן. וכותב עליו שני שיטין, קודש לה'--קודש מלמטה, לה' מלמעלה. ואם כתבו בשיטה אחת, כשר; ופעמים, כתבוהו שיטה אחת. [ב] והאותייות בולטות לפניו--חופר את האותייות מאחריו, והוא מודבק על השעווה, עד שבולט.ה

ב והוא נקוב בשתי קצותיו; ופתיל תכלת למטה ממנו נכנס מנקב לנקב, כדי שיהיה נקשר בפתיל כנגד העורף.ה

ג המעיל כולו תכלת, וחוטיו כפולין שנים עשר; ופיו ארוג בתחילת אריגתו. ואין לו בית יד, אלא נחלק כנפיים מן סוף הגרון עד למטה כדרך כל המעילים. ואינו מחובר אלא כנגד כל הגרון בלבד. והקורע פי המעיל--לוקה, שנאמר "לא ייקרע" (שמות כח,לב; שמות לט,כג); והוא הדין לכל בגדי כהונה, שהקורע אותם דרך השחתה לוקה.ה

ד ומביא תכלת וארגמן ותולעת שני, כל מין משלושתן שזור שמונה, לפי שנאמר בשוליו "מושזר" (שמות לט,כד); נמצאו חוטי השוליים ארבעה ועשרים. ועושה אותן כמין רימונים שלא פתחו פיהן, ותולה אותן במעיל. ומביא שבעים ושניים זוגים, ובהם שבעים ושניים ענבולים--הכול זהב; ותולה בו שלושים ושישה בשולי כנף זה, ושלושים ושישה בשולי כנף זה; והזוג עם הענבול התלוי בו שניהם כאחד, נקרא פעמון. עד שיהיו שוליו משני צדדיו, "פעמון ורימון פעמון ורימון" (שמות לט,כו).ה

ה הזהב שבאריגת האיפוד והחושן האמור בתורה, ככה הוא מעשהו--לוקח חוט אחד זהב טהור, ונותנו עם שישה חוטין של תכלת, וכופל השבעה חוטין כאחד; וכן הוא עושה חוט זהב עם שישה של ארגמן, וחוט אחד עם שישה של שני, וחוט אחד עם שישה של פשתים: נמצאו ארבעה חוטי זהב, ונמצאו כל החוטים שמונה ועשרים, שנאמר "וירקעו את פחי הזהב . . . לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן, ובתוך תולעת השני ובתוך השש" (שמות לט,ג)--מלמד שחוט הזהב כפול בתוכן.ה

ו כיצד מעשה החושן: אורג בגד מעשה חושב מן הזהב והתכלת והארגמן ותולעת השני והשש, על עשרים ושמונה חוטין כמו שביארנו--אורכו אמה ורוחבו זרת, וכופלו לשניים; נמצא זרת על זרת מרובע. וקובע בו ארבעה טורים של אבן המפורשים בתורה--כל אבן מהן מרובע, ומשוקע בבית של זהב שמקיפו מלמטה ומארבע רוחותיו.ה

ז ומפתח על האבנים שמות השבטים כתולדותם--ונמצא כותב על האודם ראובן, ועל ישפה בנימין; וכותב בתחילה למעלה מראובן אברהם יצחק ויעקוב, וכותב למטה מבנימין שבטי יה--כדי שיהיו כל האותייות מצויות שם.ה

ח ועושה על ארבע זווייות של חושן, ארבע טבעות זהב. ונותן בשתי הטבעות של מעלה שהחושן נתלה בהן שתי עבותות זהב, והם הנקראים שרשות; ונותן בשתי טבעות של מטה שהן כנגד הדדים, שני פתילי תכלת.ה

ט האיפוד--רוחבו כרוחב גבו של אדם מכתף לכתף, ואורכו מכנגד אצילי הידיים מאחוריו עד הרגליים. ויש לו כמו שתי ידות יוצאות ממנו באריג לכאן ולכאן, שחוגרין אותו בהם; והם הנקראין חשב האיפוד. והכול ארוג זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש, על עשרים ושמונה חוטין--כמעשה החושן.ה

י ותופר עליו שתי כתפות, כדי שיהיו על כתפות הכוהן. וקובע על כל כתף וכתף אבן שוהם מרובע, מושקע בבית של זהב; ומפתח על שתי האבנים שמות השבטים, שישה על אבן זו ושישה על אבן זו כתולדותם, וכותבין שם יוסף, יהוסף: ונמצאו חמש ועשרים אות באבן זו, וחמש ועשרים אות באבן זו; וכך היו כותבין [איור הושמט כאן]. והאבן שכתוב בה ראובן, על כתפו הימנית; והאבן שכתוב בה שמעון, על כתפו השמאלית.ה

יא ועושה בכל כתף שתי טבעות--אחת מלמעלה בראש הכתף, ואחת מלמטה לכתף למעלה מן החשב; ונותן שתי עבותות זהב בשתי טבעות שלמעלה, והם הנקראים שרשרות. וזו היא צורת האיפוד [איור הושמט כאן].ה

יב [י] ואחר כך מכניס קצות העבותות של חושן, בטבעות שלמעלה בכתפות האיפוד; ומכניס שני פתילי התכלת שבשולי החושן, בשתי הטבעות שלמעלה מחשב האיפוד. ומורידין את השרשרות שבטבעות כתפות האיפוד, עד טבעות החושן העליונות--כדי שידבקו זה בזה, "ולא ייזח החושן, מעל האיפוד" (שמות כח,כח; שמות לט,כא). וכל המזיח חושן מעל האיפוד, ומפרק חיבורן דרך קלקול--לוקה.ה

יג [יא] נמצא כשלובש האיפוד עם החושן--יהיה החושן על ליבו בשווה, והאיפוד מאחריו, וחשב האיפוד קשור על ליבו תחת החושן, ושתי כתפות האיפוד על שתי כתפיו; ושתי עבותות זהב יורדות מעל כתפו מכאן ושתי עבותות זהב מכאן, מכתפות האיפוד עד טבעות החושן; ושני חוטי תכלת מרוכסין מתחת אצילי ידיו, משתי טבעות החושן התחתונות עד שתי טבעות כתפות האיפוד התחתונות, שהם למעלה מן החשב.ה

Traduction française

1. Comment était fait le diadème? On le faisait d’une plaque d’or large de deux doigts, et qui entourait [la tête] d’une oreille à [l’autre] oreille. Et on écrivait dessus [sur] deux lignes, « Consacré à l’Eternel – Consacré d’en bas, pour L’Eternel d’en Haut ». Et si on l’écrivait sur une ligne, c’était permis; et parfois on écrivait une ligne. [2] Et les lettres étaient proéminentes sur le devant – on creusait les lettres par l’arrière, et on la posait sur de la cire jusqu’à ce que [les lettres] dépassent.

2. Et il était percé à ses deux extrémités; et un fil bleu pâle en dessous entrait d’un trou à [l’autre] trou, afin qu’il soit attaché par le fil dans le dos.

3. Et le manteau était entièrement bleu pâle, et ses fils étaient doublés 12 [fois]; et ses ouvertures étaient tissées depuis le début du tissage. Et il n’avait pas de manches, mais était divisé en deux pans depuis la fin du cou jusqu’au dessous comme tout manteau. Et il n’était attaché que comme tout col. Celui qui déchire une ouverture du manteau – qu’il soit foueeté, comme il est dit "Et on ne la déchirera pas" (Shemot 28:32; Shemot 39:23); et c’est une loi pour tous les vêtements de la Prêtrise, que de les déchirer entraîne une peine de fouet.

4. Et on prenait du bleu pâle, du violet et de l’écarlate, des trois tressés huit [fois], selon ce qu’il est dit de ses bords "Entrelacé" (Shemot 39:24); ils se trouve que les fils des bords [étaient au nombre de] 24. Et on les faisait en forme de grenades non ouvertes, et elles pendaient du manteau. Et on prenait 72 clochettes, et à l’intérieur 72 battants – tout en or; et 36 pendaient d’un côté, et 36 de l’autre côté; et la clochette avec le battant qui en pend, les deux ensembles sont appelés paâmon (litt. Cloche). Jusqu’à ce qu’il y ait des bord de ses deux côtés, "Clochette et grenade, clochette et grenade" (Shemot 39:26).

5. L’or qui est dans le tissage de l’Ephod et du Pectoral dont il est question dans la Torah, voici comment on le faisait – on prenait un fil d’or pur, et on le tenait avec 6 fils d’azur, et on doublait 7 fils en un seul; et ainsi on faisait le fils d’or avec 6 de violet, et un fil d’or avec 6 d’écarlate, et un fil d’or avec 6 de lin: cela donne 4 fils d’or, et 28 fils au total, comme il est dit "On laminait des lingots d’or…pour mêler avec l’azur, avec le pourpre, avec l’écarlate, et avec le lin" (Shemot 39:3) – ceci enseigne que les fils d’or était mêlé de l’intérieur.

6. Comment faisait-on le Pectoral? On cousait le vêtement fait minutieusement d’or, d’azur, de pourpre, d’écarlate et de lin, sur 28 fils comme nous l’avons expliqué – sa longueur [était d’une] coudée et sa largeur [un] empan, et on l’entourait deux [fois]; il se trouve donc [qu’il était] carré d’un empan sur un empan. Et y étaient fixés 4 rangées de pierres qui sont expliquées dans la Torah – chaque pierre était carrée, et enchâssée dans la partie en or qui l’entourait en dessous et des quatre côtés.

7. Et il était gravé sur les pierres les noms des tribus selon leur histoire – et il se trouve que l’on gravait Reuven sur le rubis, et Binyamin sur une jaspe; et on gravait au début, au dessus de Reuven « Avraham, Itsh’aq et Yaâqov », et on gravait en dessous de Binyamin « Tribus de L’Eternel » - afin que toutes les y soient présentes.

8. Et aux quatre angles du Pectoral on faisait 4 anneaux d’or. Et on mettait dans les deux anneaux supérieurs du Pectoral par lesquels il était suspendu, deux chaînes d’or, et elles étaient appelées shorashot (litt. Chaînes, racines); et on mettait dans les deux anneaux inférieurs qui sont contre le torse, deux fils d’azur.

9. L’Ephod – sa largeur était comme la largeur du dos de l’homme d’une épaule à [l’autre] épaule, et sa longueur allait depuis les aisselles jusqu’aux jambes. Et il avait comme deux bras qui sortait du tissu d’un côté et de l’autre, et on l’enfilait par là; et elles étaient appelées h’eshev ha’eifod (litt. Baudrier de l’Ephod). Et le tout était tissé d’or, d’azur, de pourpre, d’écarlate et de lin, sur 28 fils – comme l’on faisait le Pectoral.

10. Et on cousait dessus deux épaulières, afin qu’elles soient sur les épaules du Prêtre. Et on fixait sur chaque épaulière une pierre d’onyx carrée, enchâssée dans la partie en or; et on gravait sur les deux pierres les noms des Tribus, 6 sur une pierre et 6 sur l’autre pierre selon l’histoire, et on gravait le nom de Yosef, en plus: ce qui fait qu’il y avait 25 lettres sur une pierre, et 25 lettres sur l’autre pierre; et ainsi l’on gravait. Et la pierre qui était gravée Reuven [était] sur l’épaulière droite; et la pierre qui était gravée Shimôn [était] sur l’épaulière gauche.

11. Et on faisait deux anneaux sur chaque épaulière – un au dessus de l’extrémité de l’épaulière, et un au dessous de l’épaulière, au dessus du baudrier; et on mettait deux chaînes d’or dans les deux anneaux supérieurs, et elles étaient appelées shorashot. Et voici la forme de l’Ephod.

12. [10] Et ensuite on introduisait l’extrémité du Pectoral dans les anneaux inférieurs des épaulières de l’Ephod; et on introduisait les deux fils d’azur qui étaient au bord du Pectoral dans les deux anneaux supérieurs du baudrier de l’Ephod. Puis on faisait descendre les shorashot qui étaient dans les anneaux des épaulières de l’Ephod, jusqu’aux anneaux supérieurs du Pectoral - afin qu’ils soient attachés par de l’or, "Et le Pectoral ne bougera pas de l’Ephod" (Shemot 28:28; Shemot 39:21). Et quiconque déplace le Pectoral de l’Ephod, et défait leurs liens de façon à le détériorer – qu’il soit fouetté.

13. [11] Et lorsque l’on se vêtissait de l’Ephod avec le Pectoral – le Pectoral était sur son cœur également [distribué], et l’Ephod derrière, et le baudrier de l’Ephod attaché sur son cœur sous le Pectoral, et les deux épaulières de l’Ephod surs ses deux épaules; et les deux anneaux d’or descendant depuis son épaule et les deux anneaux d’or, depuis les épaulières de l’Ephod jusqu’aux anneaux du Pectoral; et deux fils d’azur attachaient sous ses aisselles, des deux anneaux inférieurs du Pectoral jusqu’aux deux anneaux inférieurs des épaulières de l’Ephod, qui sont au dessus du baudrier.

Mishne Torah > Sefer Âvoda > Halakhot Kelei Hammiqdash Wehaôvadim Bo