Utilisateur:Gilen/Halakhot Kelei Hammiqdash Wehaôvadim Bo - Pereq VII

Texte original

א חמישה עשר ממונין היו במקדש, וכן ממנים לעולם על כל דבר מחמישה עשר דבר אלו ממונה אחד; ואלו הן: (א) על הזמנים, (ב) על נעילת שערים, (ג) על השומרים, (ד) על המשוררים, (ה) על הצלצל עם שאר כלי שיר, (ו) על הפייסות, (ז) על הקינים, (ח) על החותמות, (ט) על הנסכים, (י) על החולים, (יא) על המים, (יב) על מעשה לחם הפנים, (יג) על מעשה הקטורת, (יד) על מעשה הפרוכות, (טו) על מעשה בגדי כהונה גדולה.ה

ב כל אחד ואחד מממונים אלו--תחת ידו אנשים הרבה, כדי להכין המלאכה שהוא ממונה עליה. זה שעל הזמנים--הוא משמר את הזמנים, הוא ואנשיו: כיון שיגיע עת הקרבן, מכריז הוא או אחד מאנשיו ברשותו ואומר, עמדו כוהנים לעבודה, ולויים לדוכן וישראל למעמד; וכיון שישמע קולו, יבוא כל אחד למלאכתו.ה

ג זה שעל נעילת השערים--על פיו נועלין, ועל פיו פותחין. ואין התוקעין תוקעין בכל יום לפתיחת שערים, אלא ברשותו; ובכל יום תוקעין במקדש שלוש תקיעות לפתיחת שערים, תקיעה תרועה ותקיעה.ה

ד זה שעל השומרים--הוא איש הר הבית, שמסבב על הלויים בכל לילה; וכל מי שישן על משמרו--מלקה אותו במקלות, ושורף את כסותו.ה

ה זה שעל המשוררים--הוא בורר בכל יום המשוררים שעומדים על הדוכן לומר שירה בפה, ועל פיו תוקעין על הקרבנות.ה

ו אין פוחתין במקדש מאחת ועשרים תקיעה בכל יום--שלוש לפתיחת שערים, ותשע לתמיד של שחר, ותשע לתמיד של בין הערביים. ויום שיש בו קרבן מוסף, מוסיפין תשע על קרבן מוסף; ואם חל ראש חודש או יום טוב להיות בשבת, או שחל ראש השנה להיות בשבת שיש שם שלושה מוספין--אין תוקעין לכל מוסף ומוסף בפני עצמו, אלא תוקעין תשע בלבד לכל המוספין.ה

ז [ו] בערב שבת--מוסיפין שש, שלוש להבטיל את העם מן המלאכה ושלוש להבדיל בין קודש לחול. וברגל--מוסיפין שלוש לפתיחת שער התחתון, והוא שער עזרת נשים, ושלוש לפתיחת שער העליון, והוא שער ניקנור. ולמה נקרא שמו שער העליון, לפי שהוא למעלה מעזרת נשים.ה

ח וכן תוקעין שלוש למילוי המים שמנסכין בחג, ואין תוקעין למילוי המים בשבת; ותוקעין שלוש על גבי המזבח בשעה שמנסכין המים. וכל התוקעין שתוקעין על הקרבנות, מתחת יד זה שעל המשוררים וברשותו; וכל אלו התקיעות, בחצוצרות הן.ה

ט [ז] זה שעל הצלצל--הוא המעמיד כל המשוררים על פי כלי השיר שסועדין את הלויים, כמו שביארנו.ה

י [ח] זה שעל הפייסות--הוא מפיס בין הכוהנים בכל יום, עד שיהיה כל איש ואיש עושה מלאכתו שזכה בה בפיס; וארבעה פעמים היו מפיסין בכל יום. ובהלכות תמידין, אבאר כיצד היו מפיסין.ה

יא [ט] הממונה שעל הקינים--הוא שפוסקין עימו שימכור הקינים לקרבנות, כך וכך בסלע. וכל מי שהוא חייב תורים או בני יונה, יביא דמיהם למקדש, וזה הממונה, נותן הקינים לבעלי הקרבן; ועושה חשבון עם הגזברין, ונותנין לו.ה

יב משלושים יום לשלושים יום, פוסקין עימו השער. ואם הוזלו הקינים, מספק כשער הזול; ואם הוקרו, מספק כמו שפסקו עימו: שיד הקדש על העליונה. וכל קן שנמצא פסול, או שנפסל קודם שיקרב--נותן אחר תחתיו.ה

יג [י] זה שעל החותמות--הוא שמקבל דמי הנסכים ממחוייבי נסכים, ונותן להן חותמות; וזה שעל הנסכים, הוא שמוכר הנסכים. [יא] כיצד: ארבעה חותמות היו במקדש--האחד כתוב עליו עגל, והשני כתוב עליו זכר, והשלישי כתוב עליו גדי, והרביעי כתוב עליו חוטא.ה

יד [יב] כל מי שיביא קרבנותיו למקדש--נותן דמי הנסכים לזה הממונה על החותמות, ונותן לו חותמות כמניין הקרבנות שלו. ואם היה מצורע עשיר, נותן לו חותם אחד שכתוב עליו חוטא; והלה הולך בחותמות שבידו לזה הממונה על הנסכים, ונותן לו נסכים כמניין החותמות וכמו שכתוב בהן.ה

טו ולערב באים זה אצל זה; זה מוציא את החותמות, ומקבל כנגדן מעות. אם הותירו המעות, הותירו להקדש; ואם פחתו המעות, ישלם זה שעל החותמות מביתו.ה

טז מי שאבד חותמו, ממתינין לו עד הערב: אם מצאו במעות יתר כדי חותם שטוען, נותנין לו; ואם לאו, אין נותנין לו. ושם כל היום כתוב על החותם, מפני הרמאים--שלא ישהה החותם אצלו, עד שיוקרו הנסכים.ה

יז [יג] משלושים יום לשלושים יום, פוסקין שער היין והסולת עם הממונה על הנסכים. אם הוקרו נסכים, מספק להן כמו שפסקו עימו; ואם הוזלו, מספק להן כשער הזול. והשכר שמשתכר ההקדש בשערים אלו--הוא הנקרא מותר נסכים, ולוקחין בו עולות לקיץ המזבח. ואין מקייצין את המזבח בעולות העוף, שאין בקרבנות הציבור עוף.ה

יח [יד] הכוהנים--מפני שהן עומדין על הרצפה תמיד, ואוכלין בשר הרבה, ואין עליהן בגדים בשעת העבודה אלא חלוק אחד--הם חולין במעיהן; לפיכך מעמידין ממונה אחד שיהיה מבקר אותן, ומרפא כל תחלואיהן, ועוסק בהן תמיד, הוא ואנשיו שתחת ידו.ה

יט [טו] וכן ממנין אחר להיות חופר בורות ושיחין, ומתקן הבורות של רבים--כדי שיהיו המים מצויין בירושלים לכל אדם מיושביה, ולכל עולי הרגלים.ה

כ ואחד ממונה על כל אומני לחם הפנים, והוא מתקן כל מלאכתו. ואחד ממונה על כל אומני הקטורת, והוא מתקן מלאכתה.ה

כא [טז] זה שעל הפרוכות--ממונה על כל אורגי הפרוכות והרוקמין בהן, שיהיו מוכנות להיכל ולשערים. ושתי פרוכות היו עושין בכל שנה ושנה, להבדיל בין הקודש וקודש הקודשים. וחוטי הפרוכות כפולין שישה שישה: וארבעה מינין היו בה, שש ותכלת וארגמן ותולעת שני; וכל אחד מהן כפול שישה, הרי עשרים וארבעה חוטין. וטפח היה עובייה, ועל שבעים ושניים נירין הייתה נארגת; אורכה ארבעים, ורוחבה עשרים.ה

כב [יז] ושלוש עשרה פרוכות היו במקדש שני--שבע על שבעה שערי העזרה, ואחת על פתחו של אולם, ואחת על פתחו של היכל, ושתיים לדביר בינו ובין הקודש, ושתיים כנגדן בעלייה.ה

כג [יח] פרוכת שנטמאת בוולד הטומאה--מטבילין אותה בפנים, ומכניסין אותה מיד: לפי שאינה צריכה הערב שמש. ושנטמאת באב הטומאה--מטבילין אותה בחוץ, ושוטחין אותה בחיל: מפני שהיא צריכה הערב שמש. ואם הייתה חדשה, שוטחין אותה על גב האיצטבה--כדי שיראו העם את מלאכתה שהיא נאה. [יט] וכל הכלים שהיו במקדש, היו להם שניים ושלישיים--שאם ייטמאו הראשונים, יביאו השניים תחתיהם.ה

כד [כ] זה הממונה על מעשה בגדי כהונה--עוסק בהכנת בגדי כוהנים הדיוטות, ובגדי כוהן גדול, ובאריגתן; ומתחת ידו נעשה הכול. ולשכה הייתה לו במקדש.ה

Traduction française

1. Il y avait 15 superviseurs dans le Temple, et [il y avait] toujours autant de superviseurs, sur chaque chose de ces 15 choses, 1 superviseur; les voici : (1) sur les horaires (2) sur la fermeture des portes (3) sur les gardes (4) sur les chantres (5) sur les cymbales avec les autres instruments de musique (6) sur les répartitions (7) sur les couples [d’oiseaux pours les Sacrifices] (8) sur les sceaux (9) sur les libations (10) sur les [choses] profanes (11) sur l’eau (12) sur la fabrication des pains de préposition (13) sur la fabrication de l’encens (14) sur la fabrication du Voile (15) sur la fabrication des vêtements de la Grande Prêtrise.

2. Chacun surveillait cela – sous ses ordres, beaucoup d’hommes, afin de préparer le travail qu’il surveillait. Voici ce qui [dépendait de celui qui surveillait] les horaires – il préservait les horaires, lui est ses hommes: lorsque venait le temps du Sacrifice, il l’annonçait lui ou l’un de ses hommes avec sa permission et disait, « Levez-vous, Prêtres pour le Service, et Lévite pour l’estrade et Israel pour votre présence »; et lorsque l’on entendait sa voix, chacun venait à sa tâche.

3. Voici ce qui [dépendait de celui qui surveillait] la fermeture des portes – on fermait [les portes] sur son ordre, et on [les] ouvrait sur son ordre. Et on ne sonnait des trompettes à l’ouverture chaque jour qu’avec sa permission; et tous les jours on sonnait dans le Temple 3 fois à l’ouverture des portes, Teqiâ, Teruâ et Teqiâ.

4. Voici ce qui [dépendait de celui qui surveillait] les gardes – c’était un homme du Mont du Temple, qui entourait les Lévites chaque nuit; et quiconque dormait lors de sa garde – il le frappait avec un bâton, et il brûlait ses vêtements.

5. Voici ce qui [dépendait de celui qui surveillait] les chantres – il choisissait chaque jour les chantres qui se tenaient sur l’estrade pour chanter, et sur ses ordres on jouait lors des Sacrifices.

6. Il n’y avait pas moins de 21 sonneries tous les jours dans le Temple – 3 à l’ouverture des portes, perpétuellement 9 au lever du jour, perpétuellement 9 entre les deux soirs. Et le jour où il y avait un Sacrifice additionnel, on ajoutait 9 [sonneries] sur le Sacrifice additionnel; et si c’était la néoménie ou un jour de fête qui tombait un Shabbat, ou que c’était Rosh Hashana qui tombait un Shabbat où il y avait là 3 additions – on ne jouait pas pour chaque addition pour elle-même, mais on en jouait seulement 9 pour toutes les additions [ensemble].

7. [6] Le soir de Shabbat – on ajoutait 6 [sonneries], 3 pour que le peuple cesse son travail et 3 pour séparer le Sacré du profane. Et lors d’une fête – on ajoutait 3 [sonneries] à l’ouverture de la porte inférieure, qui est la porte du Parvis des femmes, et 3 à l’ouverture de la porte supérieurs, qui est la porte de Niqanor. Et pourquoi est-elle appelée porte supérieure? Car elle est au dessus du Parvis des femmes.

8. Et ainsi on sonnait 3 [sonneries] pour remplir l’eau que l’on versait les jours de fête, et on ne sonnait pas pour le remplissage de l’eau le Shabbat; et on sonnait trois fois au dessus de l’Autel lorsque l’on versait l’eau. Et toutes les sonneries sur les Sacrifices, en dessous de cet endroit qui est au dessus des chanteur et de leur directeur; et toutes ces sonneries étaient [faites avec] des trompettes.

9. Voici ce qui [dépendait de celui qui surveillait] les cymbales – c’est celui qui plaçait tous les chantres qui jouaient des instruments de musique dont s’occupaient les Lévites, comme nous l’avons expliqué.

10. [9] Voici ce qui [dépendait de celui qui surveillait] la répartition – il répartissait [les tâches] entres les Prêtres tous les jours, jusqu’à ce que chaque homme fasse son travail qui lui était attribué par tirage au sort; et il répartissait [les tâches] 4 fois par jour. Et dans les lois perpétuelles, j’expliquerai de quelle façon il répartissait [les tâches].

11. [10] Le superviseur des couples [d’oiseaux pour les Sacrifices] – c’est avec lui que l’on décidait de vendre les couples [d’oiseaux] pour les Sacrifices, un certain nombre de selâ. Et quiconque était redevable de tourterelles ou de jeunes pigeons, apportait leur sang au Temple, et c’est le superviseur qui donnait le couple [d’oiseaux] au possesseur du Sacrifice; et il comptait avec les trésoriers, et ils le lui donnaient.

12. De 3 jours en 3 jours, il décidait le prix. Et si les couples [d’oiseaux] devenaient meilleur marché, il donnait [un prix] selon le prix meilleur marché; et s’ils augmentaient, il donnait un prix comme il l’avait décidé: car la Main Sacrée est au dessus. Et tout couple [d’oiseau] qui se trouvait avoir un défaut, ou qui était écarté avant le Sacrifice – on le donnait ensuite aux inférieurs.

13 [10] Voici ce qui [dépendait de celui qui surveillait] les sceaux – c’est lui qui recevait le sang des libations de ceux qui étaient redevables des libations, et il leur donnait des sceaux; et celui qui [surveillait] les libations, c’était celui qui vendait les libations. [11] Comment? Il y avait 4 sceaux dans le Temple – sur l’un était gravé « veau », sur le second était gravé « mâle », sur le troisième était gravé « agneau », et sur le quatrième était gravé « pécheur ».

14. [12] Quiconque apportait ses Sacrifices au Temple – il donnait le sang des libations à ce superviseur des sceaux, et il lui donnait les sceaux selon le nombres de ses Sacrifices. Et si c’était un lépreux sain, il lui donnait une sceau qui portait « pécheur »; et celui-ci allait avec ces sceaux dans ses mains au superviseur des libations, et lui donnait les libation selon de nombre de sceaux et selon ce qu’il portaient d’écrit.

15. Et vers le soir ils allaient l’un en possession de l’autre; l’une trouvait les sceaux, et recevait la monnaie correspondante. S’il lui restait des pièces, ces pièces étaient sacrées. Et s’il manquait des pièces, il complétait [la monnaie] des sceaux de [l’argent de] sa maison.

16. Celui qui perd son sceau, on le retient jusqu’au soir: si on trouve plus de monnaies selon le sceau en question, on le lui donne; et sinon, on ne lui donne pas. Et chaque jour on écrit [de nouveaux] sceaux, à cause des fraudes – pour ne pas retenir le sceau en sa possession, jusqu’à un fort prix des libations.

17. [13] De trois jours en trois jours, on fixait les prix du vin et de la farine avec le superviseur des libations. Et si les libations devenaient plus chères, il fixait [leur prix] selon leur augmentations; et si elles devenaient moins chères, il donnait un prix selon leur valeure moins chère. Et le salaire qui est gagné par le Temple par ces prix – il est appelé "Excédent de libations", et on en prend les offrandes pour le repos de l’Autel. Et on ne laissait pas l’Autel sans offrandes d’oiseaux, car il n’y a pas d’oiseaux dans les Sacrifices publics.

18. [14] Les Prêtres – puisqu’ils se tiennent toujours sur le sol, et mangent beaucoup de viande, et ne portent pas de vêtements lors du Service à part une robe – ils sont profanes dans leurs intestins; c’est pourquoi on a placé un superviseur qui les contrôle, soigne toutes leurs maladies, et s’occupe d’eux en permanence, lui est les hommes sous ses ordres.

19. [15] Et de même ils supervisent leur alimentation et leur mode de vie, et fixent l’alimentation de la majorité – afin qu’il y ait de l’eau excellente à Jérusalem pour chaque homme qui s’y assoit, et pour toutes les offrandes des fêtes.

20. Et un superviseur sur tous les fabricants de pains de préposition, et il fixe tout leur travail. Et un superviseur sur tous les fabricants d’encens, et il fixe leur travail.

21. [16] Voici ce qui [dépendait de celui qui surveillait] le Voile – il supervisait tous les tisserands de Voiles et leur tissage, pour qu’ils soient prêt pour le Heikhal et pour les portes. Et on faisait deux Voiles chaque année, pour séparer le Saint du Saint des Saints. Et les cordes des Voiles étaient doublées 6 fois: et il y en avait 4 sortes, 6 bleu pâle et violet et rouge 2; et chacun d’entre eux doublé six [fois], ce qui fait 24 fils. Et leur épaisseur était nourrie, et on les tissait sur 72 métiers à tisser; longs de 40, et larges de 20.

22. [17] Et il y avait 13 Voiles dans le second Temple – 7 sur les 7 portes du Parvis, un sur l’ouverture du Ulam, un sur l’ouverture du Heikhal, 2 pour le Saint des Saints entre lui et le Saint, et 2 face à la rampe.

23. [19] Le Voile qui était devenu impur par un enfant impur – on le lavait dedans, et on l’amassait à la main: selon qu’il a besoin du déclin du soleil. Et celui qui était devenu impur par un père impur – on le lavait dehors et on l’étendait sur les remparts: car il a besoin du déclin du soleil. Et s’il était neuf, on l’étendait au pied du portique – afin que le peuple voit que le travail est correct. [18] Et chaque ustensile qui était dans le Temple, il y en avait un deuxième et un troisième – afin que si les premiers devenaient impurs, on le remplace par le second.

24. [20] Voici ce qui [dépendait de celui qui surveillait] la fabrication des habits de la Prêtrise – il s’occupait de la préparation des vêtements des Prêtres qui étaient au balcon, du Grand Prêtre et de leur tissage; et tout était fait sous ses ordres. Et il avait une pièce dans le Temple.

Mishne Torah > Sefer Âvoda > Halakhot Kelei Hammiqdash Wehaôvadim Bo