Utilisateur:Gilen/Halakhot Kelei Hammiqdash Wehaôvadim Bo - Pereq III

Texte original

א זרע לוי כולו--מובדל לעבודת המקדש, שנאמר "בעת ההיא, הבדיל ה' את שבט הלוי" (דברים י,ח); ומצות עשה להיות הלויים פנויין ומוכנין לעבודת המקדש, בין רצו בין שלא רצו--שנאמר "ועבד הלוי הוא, את עבודת אוהל מועד" (במדבר יח,כג). ובן לוי שקיבל עליו כל מצוות לוייה חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו--עד שיקבל את כולן.ה

ב עבודה שלהן היא שיהיו שומרין את המקדש, ויהיו מהן שוערין לפתוח שערי המקדש ולהגיף דלתותיו; ויהיו מהן משוררין לשורר על הקרבן בכל יום, שנאמר "ושירת, בשם ה' אלוהיו--ככל אחיו, הלויים" (דברים יח,ז)--איזה הוא שירות שהוא בשם ה', הוי אומר זו שירה.ה

ג ומתיי אומרין השירה: על כל עולות הציבור החובה, ועל שלמי עצרת--בעת ניסוך היין; אבל עולות נדבה שמקריבין הציבור לקיץ המזבח, וכן הנסכין הבאין בפני עצמן--אין אומרין עליהן שירה.ה

ד [ג] לוי האונן, מותר לעבוד ולשורר. ואין פוחתין משנים עשר לויים עומדים על הדוכן בכל יום, לומר שירה על הקרבן; ומוסיפין עד לעולם. ואין אומרין שירה אלא בפה בלא כלי--שעיקר השירה שהיא עבודתם, בפה.ה

ה ואחרים היו עומדים שם מנגנין בכלי שיר--מהן לויים ומהן ישראליים מיוחסין המשיאין לכהונה, שאין עולה על הדוכן אלא מיוחס; ואין אלו המשוררים על פי הכלים, עולין למניין השנים עשר.ה

ו [ד] ובמה הם מנגנין, בנבלים וחלילים וכינורות וחצוצרות והצלצל. ואין פוחתין משני נבלים, ולא מוסיפין על שישה; ואין פוחתין משני חלילים, ולא מוסיפין על שנים עשר; ואין פוחתין משתי חצוצרות, ולא מוסיפין על מאה ועשרים; ואין פוחתין מתשעה כינורות, ומוסיפין עד לעולם; והצלצל, אחד בלבד.ה

ז [ה] בימי המועדות כולם, ובראשי חודשים, היו הכוהנים תוקעים בחצוצרות בשעת הקרבן, והלויים אומרין שירה--שנאמר "וביום שמחתכם ובמועדיכם, ובראשי חודשיכם--ותקעתם בחצוצרות" (במדבר י,י).ה

ח החצוצרות הייתה נעשית מן העשת של כסף: עשה אותה מן הגרוטאות של כסף, כשרה; משאר מיני מתכות, פסולה. והחלילין שהיו מנגנין בהן--היה אבוב שלהן של קנה, מפני שקולו ערב; ולא היה מחלק אלא באבוב יחידי, מפני שהוא מחלק יפה.ה

ט [ו] בשנים עשר יום בשנה, החליל מכה לפני המזבח--בשחיטת פסח ראשון, ובשחיטת פסח שני, וביום טוב הראשון של פסח, וביום טוב הראשון של עצרת, ובשמונת ימי החג. וחליל זה דוחה שבת, מפני שהוא חליל של קרבן, וחליל של קרבן עבודה הוא, ודוחה את השבת.ה

י [ז] אין בן לוי נכנס לעזרה לעבודתו, עד שילמדוהו חמש שנים תחילה: שנאמר "זאת, אשר ללויים: מבן חמש ועשרים שנה" (במדבר ח,כד), וכתוב אחד אומר "מבן שלושים שנה" (במדבר ד,ג; ועוד שש פעמים בהמשך הפרק)--הא כיצד, חמש לתלמוד. ואינו נכנס לעבודה, עד שיגדיל ויהיה איש--שנאמר "איש איש על עבודתו" (במדבר ד,יט; במדבר ד,מט).ה

יא [ח] זה שנאמר בתורה בלויים "ומבן חמישים שנה, ישוב מצבא העבודה" (במדבר ח,כה)--אינו אלא בזמן שהיו נושאין המקדש ממקום למקום, ואינה מצוה הנוהגת לדורות. אבל לדורות, אין הלוי נפסל בשנים; ולא במומין אלא בקול--כשיתקלקל קולו מרוב הזקנה, ייפסל לעבודתו במקדש. וייראה לי שאינו נפסל אלא לומר שירה, אבל יהיה מן השוערים.ה

יב [ט] שמואל הרואה ודויד המלך, חילקו הלויים לעשרים וארבע משמרות; ועובד משמר בכל שבת. וכל אנשי המשמר, מחלק אותם ראש המשמר לבתי אבות; וכל יום מימי השבת, עובדים בו אנשים ידועים. וראשי האבות מחלקין אלו העובדים ביום שלהן, איש איש על עבודתו.ה

יג וכל הלויים מוזהרין על עבודת המזבח, שנאמר "אך אל כלי הקודש ואל המזבח לא יקרבו, ולא ימותו" (במדבר יח,ג)--לא יקרבו לעבודה, אבל ליגע מותרין. [י] וכשם שהלויים מוזהרין שלא לעבוד עבודת הכוהנים--כך הכוהנים מוזהרין שלא לעבוד עבודת הלויים, שנאמר "גם הם גם אתם" (שם). וכן הלויים עצמם מוזהרין, שלא יעשה אחד מלאכת חברו, שלא יסייע המשורר לשוער, ולא השוער למשורר--שנאמר "איש איש על עבודתו, ועל משאו" (במדבר ד,מט).ה

יד [יא] לויים שעבדו עבודת הכוהנים, או שסייע לוי במלאכה שאינה מלאכתו--חייבין מיתה בידי שמיים, שנאמר "ולא ימותו" (במדבר יח,ג); אבל כוהן שעבד עבודת לוי--אינו במיתה, אלא בלא תעשה.ה

Traduction française

1. Toute la postérité de Lewi – elle est réservée pour le Service du Temple, comme il est dit "En ce temps là, L’Eternel distingua la tribu de Lewi" (Devarim 10:9); et c’est une Mitswa positive que les Lévites s’occupent du Temple et le préparent le Service du Temple, pour celui qui le veut comme pour celui qui ne le veut pas – comme il est dit "Et c’est le travail du Lévite que le Service de la Tente d’Assignation" (Bamidbar 18:23). Et le fils de Lewi qui accepte toutes les Mitswot des Lévites sauf une seule, on ne l’acceptera pas – jusqu’à ce qu’il les accepte toutes.

2. Leur Service consiste à garder le Temple, et il y en a qui gardent l’ouverture des portes du Temple et qui leur fermeture; et il y en a qui chanteront sur les sacrifices chaque jour, comme il est dit "Il servira au Nom de L’Eternel son D.ieu, comme tous ses frères les Lévites" (Devarim 18:7) – qu’est-ce que le Service au Nom de L’Eternel? C’est prononcer ces chants.

3. Et quand dit-on les chants: sur toutes les offrandes publiques de remerciement, et sur les offrandes de Shavuôt – lors des libations de vin; mais les offrandes offertes en sacrifices publics au bout de l’Autel, ainsi que les libations qui les accompagnent – on ne prononcera pas de chant dessus.

4. [3] Le Lévite en deuil, il est autorisé à servire [dans le Temple] et à chanter. Et il n’y aura pas moins de 12 Lévites qui se tiendront sur l’estrade chaque jour, chantant sur le sacrifice; et sur les [sacrifices] additionnels, pour toujours. Et on ne chante que par la voix, et pas par des instruments – car l’essence de leur Service, se fait par la voix.

5. Et il y en avait d’autres qui se tenaient là jouant d’instruments de musique – parmi eux des Lévites et des [fils d’] Israel unis par filiation à la Prêtrise, car il n’y a de montée sur l’estrade que par filiation; et ceux-ci qui utilisent les instruments de musique, le compte pas pour le quorum de 12.

6. [4] Et de quoi jouent-ils ? De la harpe, de la flûte, du kinor, de la trompette et des cymbales. Et pas moins de 2 harpes, et pas plus de 6: et pas moins de 2 flûtes, et pas plus de 12; et pas moins de 2 trompettes, et pas plus de 110; et pas moins de 9 kinor, et on ajoutera autant qu’on veut; et les cymbales, seulement une.

7. [5] Les jours où ils se tiendront tous [là], et les 1er du mois, les Prêtres souffleront de la trompette pendant le sacrifice, et les Lévites chanteront – comme il est dit "Et au jour de votre joie, de vos cérémonies et de vos néoménies, vous sonnerez des trompettes" (Bamidbar 10:10).

8. Et les trompettes étaient faites d’argent forgé: [celle] faite de débris d’argent, est propre [au service]; d’une autre sorte de métal, [elle est] impropre [au service]. Et les flûtes dont ont jouait avec – c’étaient des flûtes de roseau pour qu’elle sonnent agréablement; et on ne séparera que les flûtes seules, car elles se séparent bien.

9. [6] 12 jours dans l’année, de la flûte était jouée devant l’Autel – lors du premier Sacrifice de Pesa’h, lors du second Sacrifice de Pesa’h, lors du premier jour de fête de Pesa’h, lors du premier jour de fête de Shavuôt, et les huit jours de la fête. Et on n’utilisera pas la flûte le jour du Shabbat, car c’est une flûte de Sacrifice, et la flûte de Sacrifice [sert]au Service, et on ne le fait pas le Shabbat.

10. [7] Les fils de Lewi ne rentreront pas dans le Parvis pour leur Service, jusqu’à ce qu’ils aient auparavant étudié 5 années: comme il est dit "Ceci [concerne] les Lévites: à partir de 25 ans" (Bamidbar 8:24), et il est un verset qui dit "A partir de 30 ans" (Bamidbar 4:3; en encore 6 fois dans le chapitre suivant) – pourquoi cela ? 5 [ans] pour étudier. Et ils n’entreront pas au Service, jusqu’à ce qu’ils soient en âge d’homme – comme il est dit "Chaque homme à sa tâche" (Bamidbar 4:19; Bamidbar 4:49).

11. [8] C’est ce qu’il est dit dans la Torah des Lévites "Et dès [l’age de] 50 ans, il se retirera du service actif" (Bamidbar 8:25) – sauf lorsque l’on transportera le Temple d’un endroit À un autre, et ce n’est pas une Mitswa à conserver pour les génération. Mais pour les générations, le Lévite ne se retire pas dans l’année; et pas [lorsqu’il aura] un défaut, seulement à la voix – quand il aura sa voix est hors d’usage [à cause de son] grand âge, il se retirera du Service du Temple. Et on ne le verra pas chanter celui qui se retire [du service], mais il gardera [les portes].

12. [9] Shemuel le Prophète et le Roi David, divisèrent les Lévites en 24 gardes; et la garde servait chaque Shabbat. Et tous les hommes de la garde étaient divisés avec des chefs de maisons; et chaque jour de Shabbat, travaillaient les hommes éminents. Et les chefs de maisons étaient divisés ces jours de travail, chaque homme avec sa tâche.

13. Et tous les Lévites avaient l’interdiction de servir l’Autel, comme il est dit "Mais qu’il n’approchent pas des ustensiles sacrés et de l’Autel, et ils ne mourront pas" (Bamidbar 18:3) – qu’ils ne s’approchent pas du Service, mais touchent ce qui leur est permis. [10] Et ainsi, les Lévites avaient l’interdiction d’effectuer le Service des Prêtres – de même les Prêtres avaient l’interdiction d’effectuer le travail des Lévites, comme il est dit "Les uns comme les autres" (ibid.). Et ainsi les Lévites s’interdisaient eux-mêmes, de faire le travaille de son ami, que celui qui chante aide celui qui monte la garde, ou celui qui monte la garde À celui qui chante – comme il est dit "Chaque homme à sa tâche et à sa charge" (Bamidbar 4:49).

14. [11] Les Lévites qui font le travail des Prêtres, ou qui aident un Lévite dans sont travail [mais] qui n’est pas le sien – ils sont passibles de mort dans les mains des Cieux, comme il est dit "Et il ne mourront pas" (Bamidbar 18:3); mais le Prêtre qui aura fait le travail d’un Lévite – il n’est pas [passible] de mort, juste [couple de transgression d’une Mitswa] négative.

Mishne Torah > Sefer Âvoda > Halakhot Kelei Hammiqdash Wehaôvadim Bo