Utilisateur:Gilen/Halakhot Kelei Hammiqdash Wehaôvadim Bo - Pereq VI

Texte original

א אי אפשר שיהיה קרבנו של אדם קרב, והוא אינו עומד על גביו; וקרבנות הציבור, הן קרבן של כל ישראל, ואי אפשר שיהיו ישראל כולן עומדין בעזרה, בשעת קרבן. לפיכך תיקנו נביאים הראשונים שיבררו מישראל כשרים ויראי חטא, יהיו שלוחי כל ישראל לעמוד על הקרבנות; והם הנקראים אנשי מעמד.ה

ב וחילקו אותם עשרים וארבעה מעמדות, כמניין משמרות כהונה ולוייה. ועל כל מעמד ומעמד, אחד מהן ממונה על כולם; והוא הנקרא ראש המעמד.ה

ג [ב] בכל שבת ושבת, מתקבצין אנשי מעמד של אותה שבת: מי שהיה מהן בירושלים או קרוב לה, נכנסין למקדש עם משמר כהונה ולוייה של אותה שבת; והרחוקים שבאותו מעמד, כיון שהגיע מעמד שלהן, הן מתקבצין לבית הכנסת שבמקומן.ה

ד [ג] ומה הן עושין אלו המתקבצין, בין בירושלים בין בבתי כנסייות: מתענין בשני בשבת שלהן, ובשלישי וברביעי ובחמישי. אבל בערב שבת, לא היו מתענין, מפני כבוד השבת; ובאחד בשבת, אינם מתענין, כדי שלא ייצאו מעונג שבת לצום.ה

ה [ד] ובכל יום ויום משבת שהיא מעמדן, מתפללין ארבע תפילות--שחרית ומנחה ונעילה; ועוד מוסיפין תפילה אחרת בין שחרית ומנחה, והיא יתרה להן. ונושאין כפיהן הכוהנים במעמד, שלושה פעמים בכל יום--בשחרית, ובתפילה זו היתרה, ובנעילה.ה

ו וקוראין בספר תורה שלושה אנשים פעמיים בכל יום, בשחרית ובתפילה זו היתרה שמוסיפין; אבל במנחה לא היו קוראין בספר, אלא על פה כקוראין את שמע. ולא היו מתקבצין לתפילת מנחה בערב שבת, מפני שהן טרודין לשבת.ה

ז [ה] וקיבוצן לכל תפילה מארבע תפילות אלו, ועמידתן שם לתפילה ולתחינה ולבקשה, ולקרות בתורה--נקרא מעמד.ה

ח [ו] ובמה היו קוראין: במעשה בראשית--ביום הראשון, קוראין "בראשית" (בראשית א,א) ו"יהי רקיע" (בראשית א,ו); בשני, "יהי רקיע" ו"ייקוו המים" (בראשית א,ט); בשלישי, "ייקוו המים" ו"יהי מאורות" (בראשית א,יד); ברביעי, "יהי מאורות" ו"ישרצו המים" (בראשית א,כ); בחמישי, "ישרצו המים" ו"תוצא הארץ" (בראשית א,כד); בשישי, "תוצא הארץ" ו"ויכולו" (בראשית ב,א). [ז] פרשה גדולה קוראין אותה בשניים, וקטנה קורא אותה אחד; ושתי פרשייות שקוראין שחרית--הם שחוזרין וקוראין אותן בתפילה השנייה בספר, וחוזרין וקוראין אותן על פה במנחה.ה

ט [ח] שמונת ימי חנוכה--לא היו אנשי מעמד עושין מעמד, בשחרית. וכל יום שיש בו קרבן מוסף--לא היה בו מעמד לא בתפילה שנייה שלהם ולא במנחה, אלא בשחרית ובנעילה בלבד. וכל יום שהיה בו קרבן העצים--לא היה בו מעמד בנעילה, אלא בשחרית ובתפילה שנייה ובמנחה.ה

י [ט] ומה הוא קרבן העצים: זמן קבוע היה למשפחות משפחות לצאת ליערים להביא עצים למערכה, ויום שיגיע לבני משפחה זו להביא העצים, מקריבין עולות נדבה; וזה הוא קרבן העצים. והיה להם כמו יום טוב, ואסורין בו בספד ובתענית ובעשיית מלאכה.ה

יא [י] אפילו יחיד שהתנדב עצים, או גזרים למערכה--אסור באותו היום בספד ובתענית ובעשיית מלאכה; ודבר זה מנהג.ה

יב [יא] אנשי מעמד אסורין מלספר ומלכבס, כל השבת שלהן; ובחמישי, מותרין מפני כבוד השבת. ומפני מה אסרו עליהם לספר ולכבס--כדי שלא ייכנסו למעמדם כשהם מנוולין, אלא יספרו ויכבסו מקודם.ה

Traduction française

1. Il n’est pas possible de sacrifier des offrandes de guerriers, et il ne se tiendra pas derrière; et les offrandes publiques, ce sont les offrandes de tout Israel, et il n’est pas possible pour tout Israel de se tenir sur le Parvis lors du sacrifice. C’est pourquoi les premiers Prophètes ont corrigé en séparant d’Israel les [personnes] autorisées et qui craignent le péché, et tout Israel fut envoyé se tenir sur les offrandes; et ils sont appelés les Hommes de l’Assemblée.

2. Et ils en séparèrent 24, comme le nombre de gardes prêtres et de Lévites. Et sur tous les membres de l’Assemblée, un dirigeait sur tous; et il était appelé Chef de l’Assemblée.

3. [2] Chaque Shabbat, les hommes de l’Assemblée de ce Shabbat se rassemblaient: celui qui se trouvait dans Jérusalem ou près de là, entrait dans le Temple avec la garde de prêtres et de Lévites de ce Shabbat; et ceux de cette Assemblée qui étaient loin, puisqu’il venaient de leur Assemblée, ils se rassemblaient à la synagogue où ils se trouvaient.

4. [3] Et que faisaient-il ceux qui se rassemblaient, que ce soit à Jérusalem où à la synagogue ? Ils jeûnaient le deuxième [jour après] Shabbat, et le troisième, le quatrième et le cinquième. Mais le soir de Shabbat, ils ne jeûneront pas, à cause de l’honneur du Shabbat; et après Shabbat, ils ne jeûnaient pas, afin de ne pas sortir du plaisir de Shabbat avec un jeûne.

5. [4] Et chaque jour de Shabbat où on se rassemble, on prie 4 prières – Shah’arit, Minh’a et Neîla; et on ajoute une autre prière entre Shah’arit et Minh’a, et elle est en plus. Et les Prêtres qui se rassemblent prononcent [une bénédiction] de leur bouche, trois fois par jour – à Shah’arit, à la prière en plus et à Neîla.

6. Et trois hommes lisent dans le Livre de la Torah, deux fois chaque jour, à Shah’arit et lors de la prière qui est rajoutée; mais à Minh’a on ne lit pas dans Le Livre, mais juste oralement comme l’on lit le Shemâ. Et on ne rassemble pas pour prier à Minh’a le soir de Shabbat, car on est occupé à Shabbat.

7. [5] Et ceux qui se rassemblent pour toutes les prières de ces quatre prières, et se tiennent là pour prier, pour les supplications et les demandes, et pour lire la Torah – sont appelés Assemblée.

8. [6] Et que lit-on ? L’acte de la création – le premier jour [de la semaine], on lit Bereshit (Bereshit 1:1) et Yehi raqiâ (Bereshit 1:6); le deuxième [jour], Yehi raqiâ et Yiqawu hammayim (Bereshit 1:9); le troisième [jour], Yiqawu hammayim et Yehi meorot (Bereshit 1:14); le quatrième [jour] Yehi meorot et Yishretsu hammayim (Bereshit 1:20); le cinquième jour, Yishretsu hammayim et Totse ha’arets (Bereshit 1:24); le sixième [jour] Totse ha’arets et Waykhullu (Bereshit 2:1). [7] Deux lisent la grande Parasha , et un lit la petite [Parasha]; et les deux Parashiyot qu’on lit à Shah’arit – ce sont celle que l’on répète et que l’on lit dans la seconde prière dans Le Livre, et on la répète et la lit oralement à Minh’a.

8. [9] Les huit jours de H’anuka – les hommes de l’Assemblée ne font pas d’Assemblée à Shah’arit. Et tous les jours où il y a un sacrifice supplémentaire – il n’y avait pas d’Assemblée ni pour la seconde prière ni pour Minh’a, seulement pour Shah’arit et Neîla. Et chaque jour où il y avait un sacrifice volontaire – il n’y avait pas d’Assemblée à Neîla, seulement à Shah’arit, lors de le seconde prière et à Minh’a.

10. Et qu’est-ce que le Sacrifice Volontaire ? Le temps fixé de famille en famille pour sortir dans la forêt pour aller chercher du bois pour le Maârakha, et le jour où l’on les fils de cette famille apportaient le bois, où l’on sacrifiait les offrandes apportées; et c’est le Sacrifice Volontaire. Et c’était pour un comme un jour de fête, où il leur était interdit de se lamenter, de jeûner et de travailler.

11. [10] Même s’il n’y avait qu’un seul volontaire pour [porter] du bois ou des morceaux au Maârakha – il était interdit ce même jour de se lamenter, de jeûner et de travailler; et ceci est une coutume.

12. [11] Les hommes de l’Assemblée n’avaient pas le droit de se couper les cheveux et de se laver, tout leur Shabbat; et le cinquième [jour], ils avaient le droit à cause de l’honneur du Shabbat. Pourquoi leur était-il interdit de se couper les cheveux et de se laver ? Afin qu’ils n’entrent pas dans leur Assemblée alors qu’ils sont négligés, mais qu’ils se coupent les cheveux et se lavent avant.

Mishne Torah > Sefer Âvoda > Halakhot Kelei Hammiqdash Wehaôvadim Bo